|
•
|
|
|
Sep 05, 2010 | 19:46 |
|
|
שלום רב,
ברצוני להתייעץ אתכם לגבי ביתי בת 4.5
נולדה לנו בת לפני שבוע ,במהלך ההריון דאגנו להכין את הילדה לשינוי שקרב שיתפנו אותה בכל מה שקשור ללידה ולשינויים והיא ציפתה לכך מאוד ,מאז שחזרנו הביתה עם הקטנה היא מנסה לפגוע בה וידוע כי זה לא במודע , יש רגעים שהיא מרעיפה עליה המון אהבה ורגעים שהיא מבקשת שנחזיר אותה לבית חולים או נזרוק אותה לפח וכן היא מנסה למשוך לה באצבעות באלימות ובראש . אנחנו מאוד עקביים איתה וכועסים עליה כשהיא מנסה להציק לאחותה ומפרגנים לה כשהיא נוגעת בה בעדינות או מתנהגת יפה ,אנחנו משתדלים לבלות איתה בנפרד ,הייתי רוצה לדעת כיצד הדרך הנכונה להגיב ולהקל עליה במשבר שהיא עוברת ,לפני שהתינוקת נולדה נהגתי לבלות איתה בכל יום ,והיום אביה ויתר המשפחה מנסים לעזור ומבלים איתה יותר אני מאמינה שזה משפיע עלהתקפי הכעס היא אמרה לי השבוע שהיא רוצה שאני אלך איתה לכל מקום שהיא הולכת ושהיא לא מעונינת ללכת להצגות ולחברים בלעדי . אשמח לקבל טיפים כיצד להגיב ומה לומר כשהיא מנסה להציק לאחותה ולעזור לה להיות קצת יותר עצמאית ובטוחה במעמד שלה בבית כילדה אהובה וחשובה כפי שהיא תמיד
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Sep 04, 2010 | 13:56 |
|
|
בני בן 9.5 סובל מפחדים בשעות הלילה. הוא מתעורר מספר פעמים במהלך הלילה ומבקש שנישאר איתו. עד אתמול הוא לא ידע להסביר ממה הוא מפחד. אתמול הוא ציין בפניי שלעיתים במהלך היום הוא עצוב כי הוא מפחד שהוא יפחד בלילה וכי הפחד שלו זה שמישהו יכנס אלינו הביתה. (היתה פריצה לביתנו לפני מספר שנים, אך הילדים לא ידעו מכך - סידרנו את הבית לפני שהם חזרו הביתה ולא דיברנו על כך בנוכחותם). אמש על מנת לתת לו תחושת ביטחון עברתי איתו על כל הפתחים בבית והראיתי לו שאין אפשרות להיכנס. למרות זאת, גם הלילה הוא התעורר ובעלי ישן איתו כשעה. האם יש צורך בטיפול או שאלה פחדים שיעברו? האם לעבור לשכב איתו במיטתו או לאפשר לו לשכב על מזרון ליד המיטה שלנו?
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Sep 04, 2010 | 18:42 |
|
|
הי
אם זה הפחד היחיד לא נראה לי שזה מצדיק מהלך טיפולי. זה פחד מאוד נפוץ.
צריך לנסות לבדוק אתו מה יכול לעזור לו להרגיש יותר בטוח. עשיתם זאת יפה אך המשיכו לחלופות נוספות, כמו אור בחדר, כלי מלחמה שיהיה לידו (זה יכול להיות חרב או אקדח או כל אמצעי לחימה אחר, כולל פנס מסנוור, טלפון כלשהו שהוא יכול להתקשר ממנו למשטרה וכו').
הבינו את הפחד. אל תתנו לו להרגיש לא בסדר כי הוא פוחד כך שאולי הוא לא יוטרד מזה במהלך היום.
הרגיעו אותו ואמרו לו שלהרבה ילדים יש פחד כזה ושעם הזמן זה עובר.
נסו לשים לו בחדר מוזיקה כלשהי שהוא אוהב כשהוא הולך לישון וכשהוא מתעורר בלילה הוא יוכל לבד לשים אותה. אפשר גם לנשות לשים דיסק של דימיון מודרך.
נסו לעשות אתו דימיון מודרך לפני השינה ולהזמין דווקא מחשבות חיוביות כייפיות. אפשר גם לשאול אותו אם אבנים עם סגולות יכולות לעזור לו (אולי הוא יחשוב עליהן ואז המחשבות ינדדו מהפחד למשהו אחר).
בקיצור. היו אמפתים, נסו למצוא פתרונות מעשיים אך אל תתבאסו אם לא תמצאו כאלה. זה עובר עם הזמן.
זה טוב שאתם לידו עד שהוא נרדם אך עם הזמן צאו בהדרגה וחזרו שוב כדי שלא יתרגל לישון רק כשאתם במרחק נגיעה. אמרו לו שאתם מסתובבים בבית ואתם שומרים עליו.
הייתי מנסה להימנע מלאפשר לו לישון אתכם בחדר (או להגביל זאת לפעם בשבוע שעושים לינה משותפת כזו).
השאלה היא למה הוא מתעורר הרבה באמצע הלילה. זה שווה בדיקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Aug 23, 2010 | 11:30 |
|
|
ילדתי הבכורה בת 6 והיא חייבת להיות בשליטה כול הזמן, היא חייבת שיעשו הכול לפי הכללים וההכתבות שלה וכול הזמן זה מתגבר.
אני לא מוכנה שילדה קטנה תכתיב לכולם סביבה מה לעשות ואיך. זה מתבטא כול הזמן בצעקות ובתקופה האחרונה קללות. אחיה הקטן סופג ממנה מכות פיזיות כל הזמן אם הוא מסרב.
אני מקיימת שיחות הסברה איתה ומסבירה שלא צריך להכות ואני לא מסכימה , אני שולחת אותה להירגע בחדרה או מושיבה אותה על כסא לא רחוק מאיתנו עד שהיא נרגעת. זה עוזר למס' דקות וחוזר שוב . אני מסבירה שאמא מתייחסת לכולם ומקשיבה לכולם, יש כול יום שעתיים בצהרים שאותם אנחנו מבלות במשחקים שונים, מציירות מדברות וכולי (אין לי זמן איכות כזה עם בני בן ה - 3 .) ובכול זאת זה לא מספיק.
ישנם ימים שהיא ממש מגיעה לרמה של התחצפות והשפלה כלפי ואני מרגישה כמו שק איגרוף שלה ושאני במלחמה עם הקטנטונת המקסימה הזו. היא ילדה מדהימה ונבונה מאוד אחראית מאוד ובגן לעולם לא שמעתי דברים לא טובים או שהתנהגה בצורה לא טובה, תמיד רק מחמאות וזה מדהים ואני גאה בה מאוד. אבל בבית זה שונה ואם במקרה ואנחנו אצל אחת הסבתות אז היא מפריעה ולא נותת לשוחח בשקט בכל מיני צורות התנהגות :" של אני פה ותסתכלו רק עלי ואני מרכז הענינים והתשומת לב צריכה להיות רק בי ולא בדברים אחרים".
אני פשוט לא יודעת מה לעשות כבר?
אשמח לקבל כמה טיפים ושיטות התיחסות שונות.
תודה ויום נעים
פנינה
|
|
|
|
|
|
•
|
| קשה עם ילדה תובענית, אך לא מאוחר
|
saggie |
|
|
Aug 23, 2010 | 13:22 |
|
|
מעניין לבדוק אם זה ככה גם בגן או רק בבית. מזה אפשר להסיק הרבה.
ביקשת טיפים אז אני מציע לך זאת:
1. לסכם בינך לבין עצמך ורצוי גם עם בן זוגך איך אתם מגיבים מהיום והלאה כאשר הילדה מתנהגת לא כמצופה.
2. להודיע לילדה שזה מה שהולך להיות ולמה.
לדוגמא: כשאת מבקשת משהו ואנחנו מסבירים מדוע לא תקבלי, אחרי הפעם הראשונה, אנחנו מתעלמים ומדי כל כמה דקות, נזכיר לך את תשובתנו ונמשיך להתעלם, וזאת כדי שתלמדי לקבל את מה שאנחנו אומרים.
האמירה הקצרה של מה מצופה ממנה (לא מה היא עושה לא בסדר) ואחריה התעלמות (או אם אתם רוצים, אז לכו אתם לחדר אחר כי ממנה אתם מתעלמים כרגע), תשיג תוצאות מהירות יותר.
אני מציע לך במקום להתמקד ברגשות שלך (שק אגרוף), נסי לחשוב כשהיא מתנהגת כך, למה היא עושה זאת? לא מתוך כעס אלא מניסיון להבין. אם תגיעי למסקנה למשל שזה כך כי היא מאמינה שככה היא תקבל את מה שהיא רוצה, או כי קשה לה עם זה שלא מקבלים את רצונה, תוכלי להיות יותר אמפטית כלפיה ולהתייחס לתסכול שלה. כך גם תרגישי יותר טוב כי לא תתמקדי ברגשות השליליים שזה גורם לך.
אם הילדה צריכה התייחסות, אז תני לה התייחסות מדודה. אצל הסבתא למשל: 5 דקות מתייחסים אליה ואז כמה זמן שתחליטי לא, ופשוט להתעלם ואם זה קשה, אז רק להפטיר כל כמה דקות: כשאסיים לדבר עם ... אבוא אליך שוב, והמשיכי. את יכולה גם לומר : מאחר ואת לא מכבדת את מה שביקשתי, אני עכשיו לא אתייחס להתנהגות הזו שלך ופשוט התעלמי.
אגב, זה שאת מפלה בין זמן האיכות הרב שהיא מקבלת לעומת אחיה, רק גורם לה לדרוש עוד ועוד כי מראש אין שיוויון. אני מציע לך להשוות או לפחות לתת לכל אחד מה שהוא צריך.
בספר שכתבתי "ילדים זה שמחה" יש פרק שמיוחד לתכונות אופי ואיך אפשר לשנות תכונות לא רצויות. אני מציע לך לקרוא.
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Aug 10, 2010 | 09:58 |
|
|
בהמשך לשאלותיי מטה הרי לך סיטואציה שאשמח אם תתיחס אליה כי איני יודעת איך מתמודדים עימה.
היינו בפארק משחקים שבו נפלו כדורי ספוג למטה על הילדים...ביתי בת שנתיים וחצי הגיעה למקום ופתאום ראיתי אותה רועדת כולה ממש בהיסטריה של פחד אח"כ שאלה " מה עם הילד." הסתכלתי וראיתי מבין כל הילדים ילד שוכב על הריצפה במטרה שהכדורים יפלו עליו אך הדב הרתיע ותה עד לכדי מצב שלאורך כל הבילוי היא חזרה עשרת פעמים לשאו על הילד וגם כשחזרנו הביתה.
האם אין זה מוגזם? האם הדבר גרם לבעתה מה שיכול לא להישכח מזכרונה שכן מצאתי אותה כולה רועדת ומבוהלת.
לפני שעזבנו ולבקשתה חזרתי למקום כי היא רצת לדעת מה עם הילד והסברתי שהוא שיחק וכנראה הלך לבית.
בנושא זה כפי שציינתי היא שמה לב לפרטים קטנים ומתייחסת לכל דבר כמו "מה האיש אמר" מה יש על הכדור" מה זה הצלצול הזה.. "עידן אמר לי שאני קטנה והוא גדול" על זה היא חזרה עשרות פעמים
האם נורמלי? האם כדאי לעשות משהו על מנת לתת לה להרגיש יותר בטוחה או אולי יותר ילדה?
על פניו זה נראה שמעצימה אור את הסובב ומתייחסת בעומק לכל דבר מה שיכול להעיד אולי על בגרות אבל אולי מוקדם מדי.?
|
|
|
|
|
|
•
|
| זו לא בגרות. ככה זה בילות...
|
saggie |
|
|
Aug 10, 2010 | 11:04 |
|
|
מהדוגמא לא מצאתי אינדיקציה לבגרות מוקדמת. ביתך מתנהגת כילדה ויש דברים שמטרידים אותה.
במקרה הנדון, אחרי שפעם אחת אומרים שלילד האחר היה כיף להתנהג כך, ומתנהגים לכך באדישות, היא תלמד שהלחץ שלה מיותר או מוגזם.
אגב,, אפשר שמי שפה מאוד בלחץ זה דווקא את ולא הילדה. את מגלה רגישות יתר למה שקורה לילדה ומה שעובר עליה ואני חושב שזה מחלחל לילדה שגם מפנה רגישות יתר לגירויים השונים.
מה שמומלץ עוד לעשות אחרי שפעם אחת הסברת כי אין בכך דבר, זה לשאול את הילדה חזרה: מה את חושבת קרה לילד? איפה הוא עכשיו? לא להרגיע אותה אלא לעזור לה להרגיע את עצמה.
נוכח השאלות שלך בנושא והמכנה המשותף של השאלות שאת מציגה, הייתי ממליץ לך לשקול לקבל יעוץ/הדרכה הורית קרוב למקום מגוריך, כדי לאמץ דפוס התנהגות הורית יותר רגוע ופחות נלחץ.
|
|
|
|
|
|
•
|
| האם אתה מגיע או עובד בדרום?
|
alina09 |
|
|
Aug 10, 2010 | 16:37 |
|
|
אם לא אשמח שתכוון אותי למישהו שעובד באיזור
ו..תודה על העזרה!!!
|
|
|
|
|
|
•
|
| טיפול והדרכת הורים בדרום
|
saggie |
|
|
Aug 10, 2010 | 21:29 |
|
|
הי
יש בדרום את דני עמית שהוא פסיכולוג שעובד בגישה האדלריאנית. אני מכיר אותו מזמן שניהל את הקליניקה של מכון אדלר. את מוזמנת לנסות אותו.
בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Aug 07, 2010 | 20:16 |
|
|
שלום רב,
בני, בן 3, עובר ככל הנראה שלב המכונה בספרות על ילדים כתסמונת אדיפוס. לאחרונה הוא מתייחס לא יפה אל אביו (בעלי). מבקש בתוקף שישחרר אותנו מנוכחותו וישאיר אותנו (אותי עם בני) לבד. הוא אומר לו שלא אוהב אותו ולא רוצה אותו בקרבתנו. כמובן שזה לא נעים לשמוע לבעלי ולי.
ברור לנו שזה שלב בהתפתחות שאמור לעבור עם הזמן.
השאלה היא כיצד עלינו להתנהג במהלך תקופה זו וכיצד להגיב לאמירות לא נעימות ומשמיצות של בני.
מודה להתייחסותך מקרב לב.
|
|
|
|
|
|
•
|
| צפויות לכם שנתיים לא קלות....
|
saggie |
|
|
Aug 08, 2010 | 17:32 |
|
|
הי.
לפי פרויד, התסביך האדיפלי מתרחש בגיל 3-5. הגעתם לגיל:).
זו תקופה לא קלה ומה שמאוד חשוב זה לא להיכנס למלחמות ומאבקים כי מדובר בשלב התפתחותי חולף.
מה שכדאי שאת תעשי, זה שמידי יום יומיים, תתני לבנך זמן איכות שלך אתו (בגינה, עם סיפור, משחק וכו'').
כשהוא יגיד שהוא רוצה רק אותך כשבעלך בסביבה, את יכולה לומר לו ברוגע, שזמן שלכם לבד היה לכם אתמול/היום אחהצ כשהייתם ב.... (לפי המקרה) ועכשיו זה זמן שלך חשוב להיות עם כולכם.
מדי פעם כשהוא במצוקה, (לא לעיתים קרובות) את יכולה להציע לו לקרוא לו סיפור קצר (או פעילות אחרת קצרה) ולחזור לחיק המשפחה.
מעבר לזאת, אם הוא מתעקש, את יכולה להיות אמפטית ולומר שאת מבינה שהוא עצוב שעכשיו אתם לא לבד וזהו. לא להיגרר להצטדקויות או להסביר לו שהוא לא הגיוני וכו''. זה לא עובד ומיותר.
אל תיגררו לויכוחים בנושא, או למלחמות. חשוב שבעלך לא ייעלב אלא יזכיר לעצמו שמדובר בשלב התפתחותי חולף. שלא יכפה את עצמו על הילד. עם זאת, כדאי שיימצא דברים כייפיים לעשות לבד עם הבן שיהיו רק שלהם. זה יכול להיות דברים של "בנים" כמו טיפוס, כדורגל וכו''.
אל תאמרו לילד לא לומר דברים מסויימים (כמו לא לומר שהוא לא רוצה את אבא) כי זה רק יעודד אותו לומר זאת שוב. כשילמד עם הזמן שרצונו לא מתקבל ולא גורם לכם לויכוחים או מריבות, ואין לו שום רווח מזה, הוא יתחיל להוריד הילוך (או שהוא כבר יהין בן חמש:)
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Aug 02, 2010 | 08:51 |
|
|
ראשית מודה לך על תשובותיך הענייניות.
השבוע יצא לי לקחת הקטנה לגן ושמעתי שאחד ילדים מכנה אותה בשם "ג'וק"...
כאימא "רגישה" לא ידעתי כיצד לנהוג ראיתי אותה מייבבת באה לספר לי ואמרתי לה תגידי לו שהוא ג'וק....
האם נהגתי נכון? לא עבתי הנושא גם כשחזרתי היתה שכן הדבר הטריד אותי מאוד וזאת כי לפני כחודשיים שמעתי אחת הסייעות קוראת לה בשם זה כאילו בצחוק ומתוך אהבה אבל עוד אז נחרטה לי המילה ותהיתי מדוע איש מקצוע מדבר כך אפילו בצחוק לילדה שלי ובכלל
יתכן ואין קשר לזה אך אני עשיתי מיד הקישור והערתי לגננת ולעובדת.היא מצידה טענה כי לא היו דברים מעולם וכי יש מכת ג'וקים עליה הילדים מדברים בגן (את זה ראיתי אכן בעצמי:))
1. כיצד יש לנהוג במצב שילד מכנה את הקטנה בכינוי שמעליב אותה? האם היה עליי להתעלם?
2.כשהגענו הביתה היא אמרה לי "דביר קרא לי ג'וק בגן.." מה ששוב גרם לי לכאב לב ואיבוד בטחון
היום בבוקר היא אמרה "דביר קרא לי זבוב כי פחדתי.....
האם יש להתעמק או להתעלם מזה סופשנה ובתקווה שהכל ישכח
האם דברים כאלה בגיל שנתיים וחצי מותירים משקעים או גורמים לערעור בטחון???
אני רוצה לשאול אותך האם בגיל זה חווים עלבון? האם אין זה מוקדם?
דבר נוסף זרציתי לשאול אותך זה מדוע ביתי בכל פעם שאני מדברת עם מישו או שהיא שומעת קול אפילו עמום היא מבררת "עם מי דיברת? מה הוא אמר?? למה הם צעקו? למה הילד בוכה...? וכו....
האם זה סקרנות? נטיה להתעמק בדברים? אולי יותר מדי..? אולי בגלל שאנחנו משתפים אותה בשיחה ומסבירים ממש כל דבר וגורמים לה לאבד מהילדותיות???
נא הכוונתך בשני נושאים אלו כי אני ממש חוששת לגרום לערעור בטחון והעצמת הזולת מאחר והיא ממש חוקרת ומתייחסת לכל דבר ואדם בצורה מעמיקה מדי לטעמי.
|
|
|
|
|
|
•
|
| איך להגיב כשפוגעים בבת שלך
|
saggie |
|
|
Aug 02, 2010 | 23:05 |
|
|
הי.
למשמע ג'וק וכיוצא באלה, חשוב לומר לילד: מה אתה חושב? אתה ג'וק? הוא אמור להשיב שלא. ואז צריך להגיד שרק מה שהוא חושב על עצמו קובע ומי שקורא לו ג'וק כנראה טיפש כי הוא לא יודע איך גו'ק נראה או מתנהג.
זה רק כשצריך להרגיע אותה. אחרת, תני לה להגיב כרצונה אם זה לא מפריע לה. בהחלט יכול להיות שלב שהיא תגיד לו "סוס" בתשובה לג'וק וכו'. מומלץ לא להתערב במצבים כאלה אם זה "משחק" ילדים.
אם זה לא נמשך לאורך תקופה ארוכה זה לא אמור לפגוע בביטחון. אלא אם את חווה פגיע כזו ומעבירה אותה לילדה. לכן, חשוב שתשדרי לה שאין להתייחס לשטויות של אחרים. ילדים בגיל שנתיים וחצי יכולים להעלב.
גיל שנתיים מרובה בשאלות למה ושאלות הבהרה מתוך סקרנות ויכולת הבנה טובה יותר איך העולם עובד. כן. זה תלוי גיל וצפויים לך עוד חודשים רבים... אז שנסי מותניים. טוב שאתם עונים ומתייחסים אך אל תרבו במילים כי היא בכל מקרה לא תבין הסברים מעמיקים. דברו בצורה שמתאימה לגילה ותשובות קצרות. דווקא התייחסות לדבריה תגדיל את ביטחונה העצמי ותתרום להרגשת חשיבות והערכה שלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Jul 28, 2010 | 20:11 |
|
|
היי
1.מדוע עד גיל שנה גורסים כי אין לעזוב תינוק ולצאת לחופשה? מה ההשלכות..ומה עומד מאחורי התיאוריות
בגיל 4 חודשים נסענו לחמישה ימים ללא הקטנצ'יק על מנת להעניק תשומת לב לילה בת שנתיים וחמישה חודשים וכן מתוךחשיבה כי הוא לא יהנה בשמש הקודחת בין שחיה לשחיה כי הרי זה מה שעושים בקיץ עם קטנים...
האם היתה זו טעות למרות שנעשתה...??
2. כיצד מתחילים תהליך גמילה.ני רוצה להתחיל החופשה נראה לי זמן מתאים.היא מדברת על הנושא וכן מורידה טיטול פעם-פעמיים עשתה פיפי מחוץ לטיטול פעם בחוץ ופעם בסיר עצמו.האם נראה שניתן להתקדם?
אני נורא חוששת להלחיץ ומצד שני מבינה שהגיע הזמן אך לא יודעת כיצד להתחיל.
אגב..היא עונה לעיתים על שאלות במילים כמו "פיפי...קקי..." כמובן סתם ללא קשר לשאלה
האם להתעלם? האם להגיד לה שלא יפה לדבר על זה...
איך אני אמורה להגיב???
תודה רבה.
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Jul 29, 2010 | 16:27 |
|
|
לא קורה שום דבר טראומטי. בבסיס התיאוריות מדברות על כך שעד גיל שנה אין ניפרדות באישיות הילד בינו ובין זו של האם. עם משאירים אותו עם מטפלת אוהבת שהוא מכיר לא צפוי להיות שום דבר טראומטי בעקבות זאת. אני מכיר הורים רבים שנוסעים בלי הילד מתחת לגיל שנה והילד מתפתח מצויין. במילים אחרות: אם נסעתם, חזרתם והתינוק קיבל אתכם יפה ולו גם אחרי יום, הכל כשורה.
לגבי גמילה, ראי מאמר כאן.
|
|
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Jul 27, 2010 | 09:55 |
|
|
הבת שלי בת שנתיים ו 10 חוד', גמולה מזה כחודש וחצי (לבקשתה לאחר שראתה חברים ללא טיטול)
נדירות הפעמים שהיא מבקשת לעשות פיפי או קקי, וברוב המקרים אנחנו שואלים ולוקחים אותה לשירותים
יש ימים שהיא לא מפספסת בכלל, ואתמול היא פספסה 4 פעמים רצופות
בהתחלה דגלנו בשיטת "פיפי פרס" על כל פעם שעושים בשירותים, היא מקבלת הפתעה, והיו מקרים שכעסנו עליה כאשר פספסה ועשתה בתחתונים.. בזמן האחרון התעשתנו ובפעמים שהיא מפספסת אנחנו אומרים לא שזה לא נורא ובפעם הבאה שתגש לבד לשירותים (שזמינים לה בכל מקום שאנחנו נמצאים). הבנו שחשוב לא לעשות עניין מכל נושא הגמילה ולהכניס את זה לסדר היום, אבל מה עושים במצב שהילדה כמעט לא מבקשת או לא הולכת לבד??
תודה
|
|
|
|
|
|
•
|
|
|
Jul 27, 2010 | 12:11 |
|
|
הילדה בוחנת אתכם ואתם אותה. קיבלתם ייעוץ נכון: חשוב לא לכעוס על הילד שמפספס ולצאת מנקודת מוצא שאומרת שזה קשה לשלוט ולהגיע לשירותים בזמן. דווקא גישה כזו תאתגר את הילדים עוד יותר לעמוד במשימה בהצלחה אבל הם צריכים להאמין שאתם באמת מתכוונים לזה ולא בסתר לבכם חסרי סבלנות. מעבר לזה, חשוב גם להעביר את האחריות אל הילדה. לא לשאול" את צריכה פיפי/קקי" ובלי קשר לתשובה לעודד אותה ללכת לשירותים, אולי יצא. מה כן לעשות?:
לשאול: אם תרגישי שאת צריכה פיפי או קקי, מה תעשי? ולוודא שהיא יודעת מה צריך לעשות.
לשאול את זה פעם ביום. לא יותר.
לא לומר "לא נורא". אלא לומר: אני מבינה שזה קשה.
מעבר לזה, כשמצליח לה, עשו חגיגה קטנה ושבחו את היכולת שלה להבין מתי יש לה פיפי וקקי ואת האחריות שלה והיותה ילדה בוגרת. זה פרס עדיף על כל פיפי פרס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מקרא:
ללא תוכן °
הודעה חדשה 
|
|
לחיצה על העיגול תוביל לפתיחת ההודעה בעמוד נפרד
|
|
|
