גמילה מטלוויזיה או מחשב

            יותר ויותר פעמים מגיעים אלי הורים שמדווחים על קושי הקשור בהתמכרות הילדים לטלוויזיה. כשאני מסתכל על המתוקים שלי , אני מבין בדיוק על מה הם מדברים. אני נזכר בימים בהם הייתי מדבר אליהם כשהם צופים בטלוויזיה, אף שואל שאלה, ומוצא את עצמי בלי תשובה ועוד יותר גרוע, בלי הקשבה.   "זה נורא מרגיז" הורים אומרים לי. "מה זה ההתעלמות הזאת?".

אכן, לא נעים לדבר אל מישהו שלא שומע אותך. מאוד קל לבוא בטענות אל הילד הלא מקשיב,  אבל – האם ההורים קשובים לילד הצופה בטלוויזיה? במקרים רבים, הורים חושבים שכן, אך בעצם, הם לא: אם הייתם קשובים ומתבוננים בילד לפני שאתם מדברים, הייתם שמים לב שהוא לא שם לב אליכם. יש פנטזיה הורית שברגע שהורה מדבר אל הילד, הילד  יפנה את כל תשומת ליבו אל ההורה, אבל זה מה שזה. פנטזיה. כשהיא מתנפצת, הורים רבים כועסים ומתרגזים על הילד. הדרך לעקוף זאת היא לוודא שהילד מקשיב לכם, לפני שאתם ממשיכים לדבר אליו. כמו שאתם מבקשים מהם לא להפריע לכם באמצע שיחת טלפון אלא לחכות עד שתתפנו, כך אתם מתבקשים להסתכל עליהם ולבדוק אם הם פנויים לשמוע אתכם.

קושי נוסף הקשור במיקוד הילדים בטלוויזיה, הוא העובדה שהם לא רוצים להפסיק את הצפייה מיד כשמבקשים מהם לעשות זאת. ההורים מסבירים לי (ולעיתים גם לילד) שיש להם סיבה טובה לבקשה להפסיק עם הטלוויזיה. למשל – לא בריא לצפות יותר מדי שעות בטלוויזיה, צריך לפתח גם כישורים חברתיים, לפעמים צריך ללכת למקום אחר... הורים מצפים שילד יפסיק לעשות משהו שגורם לו הנאה רבה ועוד "שיעשה את זה מאהבה או בהבנה". כדי להבין עד כמה בקשה זו קשה לביצוע, אבקש מכם הקוראים לחשוב על מצב בו אתם שקועים במשהו שמאוד, אבל מאוד נעים לכם, בין אם זה התוכנית האהובה עליכם בטלוויזיה, בין אם זה המאכל האהוב עליכם וכדומה, ולשאול את עצמכם, עד כמה הייתם ששים, או מוכנים להפסיק פעילות זו רק כי ביקשו מכם או הסבירו לכם שהיא לא כדאית? אני משוכנע שהייתם מנסים למשוך עוד כמה רגעים של הנאה. הורים רבים מפרשים את חוסר הרצון של הילד לבצע מיידית את בקשתם, כפגיעה בכבודם או בסמכותם ההורית. במקום זאת, אני מציע להורים לכבד את הזמן שלה הילדים ובמידת האפשר, לחכות לסוף תוכנית כדי להציע הצעות או להציע הפסקת צפייה. רצוי גם להודיע במהלך התוכנית כי זו תהיה התוכנית האחרונה.

קושי שלישי הוא הציפייה ההורית שילדים יפסיקו לראות טלוויזיה ויעשו משהו אחר במקום. ילדים רבים מתקשים למצוא עיסוק חלופי בכוחות עצמם וצריכים את עזרת ההורים בכך. הצעת הצעות כמו "לך תשחק בלגו" נשמעת מן הסתם יותר כ"עונש" מאשר כפעילות כייפית. הדרך של הילדים ללמוד אם זה כיף או לא, מושפעת במידה רבה מהנכונות של ההורה לעסוק בפעילות זו יחד אתם וליהנות. הורים רבים אומרים לילדים לעסוק במשהו אחר בעוד הם עצמם ממשיכים את הפעילות שלהם ולא עושים משהו אחר, כמו לקום ולשחק עם הילד. אין פלא שילדים להורים כאלה יבחרו לא לכבד את בקשת ההורה וימשיכו לצפות בטלוויזיה.