לסדר את החדר - הדרך להשיג שיתוף פעולה.
(מתוך טור שפורסם במגזין "הורים וילדים" - החדר לא מסודר...)
טיפים להשגת חדר מסודר:
- לכעוס על זה שהחדר לא מסודר, זה קל. לכעוס על ילדים זה עוד יותר קל. האתגר הוא למצוא את החלק שלך במה שקורה לפני שמאשימים את האחר.
- ילדים לא חיים כדי לענות לציפיות של המבוגרים. הם גם לא יכולים לנחש אותן. נהפוך הוא: לעיתים, הם חושבים שאנחנו פה כדי לשרת אותם.
- הקונפליקטים עם הילדים, שבמקרים רבים "הורסים" אותנו, בעצם "בונים" את הישות האינדיבידואלית שלהם.
- לנו ההורים, יש ציפייה (נאיבית אומנם) שבבית, מקום המבטחים שלנו, הדברים יזרמו ויתבצעו כמו שאנחנו רוצים, שבבית לא נצטרך לכעוס. כל מי שמצפה לזה, בטוח יכעס
- אם הילד שלכם לא מסדר את החדר כבר כמה חודשים, אין סיבה שפתאום הוא יתחיל בזה. זה שאתם כועסים עליו כבר חצי שנה ועוד יום זה לא סיבה מספקת בשבילו להתחיל לסדר.
- נורא קל לבוא לילד בטענות שהוא "לא לומד" לסדר את החדר – אבל למה שהילד ילמד? אתם לומדים? אם הייתם לומדים, הייתם מפסיקים לצפות, שפתאום הוא ילמד.
- אם אתם רוצים שינוי – תעשו משהו שונה. ניסיתם כעס, וזה לא עבד? נסו משהו אחר. למשל: עצב. צער. אתם יכולים "להצטער" על זה שהילד לא משתף פעולה ודואג לשמור על בית מסודר. אתם יכולים להתחיל לסדר בעצמכם ולהסביר לו שזה נורא חשוב לכם לשמור על בית מסודר, והייתם נורא שמחים לקבל את שיתוף הפעולה שלו. הניסיון בשטח מראה, שגישה עקבית כזו, המבקשת שיתוף פעולה ולא מתריעה על אי עמידה בציפיות (שלא לדבר על עונשים), ברוב המקרים, תשיג את השינוי המבוקש תוך זמן קצר. לא מייד. גם את רומא לא בנו ביום.
- אם אתה רוצה שהשני ישתנה – תתחיל אתה לעשות משהו שונה.
דוגמא:
אחר צהריים שגרתי. הילד משחק עם חבר בחדר המשחקים. גיל 5 זה גיל נהדר, ולו רק כי הילדים יכולים להעסיק אחד את השני ולתת לי להמשיך לעבוד. זה לא שהם לא קוראים לי מדי פעם לחטיף, מים או גישור, אבל בסך הכל, יש לי הספק לא רע. בלב מתגנבת לי המחשבה שזה יחשב לי כזמן שאני משגיח או מבלה עם הילדים, כך שיש סיכוי טוב יותר שבערב, כשיגיע זמן המקלחות, וההתעסקות לפני השינה, אני אהיה משוחרר...
אני מביט על השעון ורואה שכבר עברו שעתיים. צריך להתחיל להתארגן לארוחת ערב, לסדר קצת... בעודי עובר ליד חדר המשחקים, חשכו עיני. חדר – יש. רצפה – אין. השטיח כולו מרוצף בלגו מפוזר, שמשולב בפזל (אוי לא, זה שני פזלים), ארגז המכוניות ריק כי המכוניות עצמן בכל מקום, ואם זה לא מספיק, אז גם הגולות מפוזרות, החיות בכל מקום... ניסיתי להיכנס פנימה אבל לא היה לי איפה לדרוך. והם? באמצע החדר, נהנים, כאילו הם מלכי העולם.
"איזה בלאגן, חשבתי שאמרתי לכם לא להתחיל במשחק חדש עד שלא מחזירים את הקודם למקום –לא?" ובעוד אני אומר את זה, אני לא מבין איך יכולתי להשלות את עצמי שהם באמת ינהגו כך. בראשי המוח קודח מה עושים עכשיו ובעוד אני מגבש עמדה אני שומע את עצמי אומר את השטות הבאה: "אין מקום לדרוך בחדר". "דווקא יש" אמר המתוק בשלווה. "הנה – תראה" הוא אומר ומצליח למצוא סדקים המתאימים לרגליו הקטנות והיחפות (מתי לעזלזל הוא הספיק להוריד את הגרביים?).
"חברה, לסדר את החדר" אמרתי. "אני הולך להכין לכם משהו לאכול, ובינתיים אתם מסדרים את החדר, טוב?" ביררתי מה הם רוצים לאכול, וכשעמדתי ללכת, קלטתי שחוץ ממני, אך אחד לא באמת התרשם מחלוקת התפקידים.
"מה עם החדר" שאלתי.
"אחר כך. אנחנו משחקים עכשיו" הם ענו.
"אז זהו, שהאחר כך – זה עכשיו!" אמרתי נהנה מהתחכום שלי.
התחכום שלהם לא אחר לבוא: "אני לא פיזרתי את המכוניות. בכלל לא שיחקתי במכוניות" אמר המתוק.
"ואני לא שיחקתי עם הפזל" אמר החבר.
"ואני לא הולך לצאת מזה" אמרתי לעצמי.
מה עושים חשבתי... לסדר לבד – לא רוצה. זה גם לא נכון – ניסיתי לחפש במוחי מהר פתרונות איך לגייס אותם לסדר את החדר, אבל אז נזכרתי שלא אני אמור לפתור להם את הבעיות, ופניתי אליהם בטון צבאי של נחישות ורגישות:
"תראו: כבר מאוחר ועוד מעט אוכלים ואחר כך החבר צריך ללכת. יש הרבה להספיק, ומעט זמן. אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. מה אתם אומרים? איך נצליח?"
"אני אסדר את המכוניות" אמר החבר.
"אני את הפזל" אמר המתוק.
"מצויין" עודדתי. "מי את החיות?" וכך נמשכה חלוקת התפקידים.
אז כל אחד למשימה שלו" אמרתי. "אני הולך להכין את החביתה שביקשתם".
אחרי חמש דקות, כשחזרתי לחדר, רבע מהבלגאן היה עדיין שם, ואותו כבר סידרנו ביחד. הודיתי להם שהם עוזרים לי לשמור על בית מסודר. אם הם לא היו מציעים פתרון תורם, הייתי מציע פתרונות אחרים כמו "לקלוע לסל את הלגו" או את המכוניות וכו'. ואם לא הייתי מוצא דרך להניע אותם, הייתי מבקש שיסדרו יחד אתי ומפעיל אותם במקביל. ואם גם זה לא היה עובד, כנראה שהייתי מסדר לבד. ורושם לעצמי להיות אתם בפעם הבאה ולהשגיח יותר מקרוב שהם באמת מסדרים משחק אחד לפני שהם עוברים לשני. הרעיון הוא לבוא עם ציפיות גם ממני ולא רק מהם.
לתיאום פגישה ניתן להתקשר ל- 077-3201500 או 052-3204949
או לפנות לדוא"ל ely.saggie@gmail.com
קליניקה: רמת השרון (אזור תל אביב)
