ד"ר אלי שגיא - פסיכותרפיה 
  טיפול פרטני,טיפול זוגי, הדרכת הורים.   052-3204949    077-3201500    רמת השרון



 

 
  
עברית  |  English  |  


הדרכת הורים

דף הבית >> הדרכת הורים
"לפני נישואי היו לי שש תיאוריות על גידול ילדים. עכשיו יש לי שישה ילדים ואף לא תיאוריה אחת" (ג'ון וילמוט)


פרסומים/ספרים:                                                      

      

מהתקשורת


על הספר הורות עכשיו
ידיעות אחרונות

מריבות אחים (מד' 10)
"איזה יופי" ערוץ 10
איזה יופי | 18.6.10
על גיל ההתבגרות
"איזה יופי" ערוץ 10
לקבל שיתוף פעולה לעודד ילד מאוכזב

להביא את הילד לשתף

 
הדרכת הורים:
לא פשוט להיות הורים. יש הרבה שאלות, ולפעמים גם הרבה תשובות לאותה שאלה. קשה לדעת מה נכון לעשות.
מפגשי הדרכת הורים נועדו להקל עליכם ולכוון אתכם.
בהנחה שהמטרה שלכם היא לגדל ילד שיהיה מוכן לחיים, שיודע להתמודד בהצלחה עם החיים ועם האתגרים שהם מציבים,
יש כמה כללים שכדאי לאמץ בדרך. את אלה תוכלו לקבל במפגש ייעוץ של הדרכת הורים.


הדרכת הורים ניתנת בנושאים המטרידים את ההורים. הורים רבים פונים לקבל הדרכת הורים בנושאים הבאים:
- הצבת גבולות, התקפי זעם של הילד
- גמילה מחיתולים, גמילה מקקי הנעשה בחיתול/תחתון
- גמילה ממוצץ/בקבוק
- הרגלי שינה
- קשיי פרידה
- ריב בין אחים
- קושי בהשגת שיתוף הפעולה של הילד

מה קורה במפגשי הדרכת הורים?
למפגש הדרכת הורים, מגיעים ההורים עם שאלה או דילמה הקשוה בהתנהלות הילדים או בהתנהלות ההורים מול הילדים.
במפגשי הדרכת הורים, נעשה בירור מהו האני מאמין של ההורים. יחד, מגדירים את המטרה הרצויה וההורים מקבלים את הכלים ואת תוכנית הפעולה הנדרשת כדי להשיג את המטרה. תוכנית פעולה זו היא בעצם ההדרכה שמקבלים הורים במסגרת מפגשי הדרכת הורים.

הדרכת הורים- אופי ותכיפות המפגשים:
הדרכת הורים יכולה להיות מפגש חד פעמי או סידרה קצרה של מפגשים של הדרכת הורים, על פי המקרה והצורך.
כאשר מדובר בשאלה או בעיה נקודתית, בדרך כלל מספיק מפגש אחד של הדרכת הורים.
אם ההורים מתקשים לבצע את תוכנית הפעולה שהוגדרה עמם, או אם מתעוררים קשיים נוספים,
בדרך כל יש צורך בפגישות נוספות של הדרכת הורים.

הדרכת הורים - מאמרים:
 
 
 בעיות/הרגלי שינה של ילדים
 
 גבולות - הצבת גבולות בלי מלחמות
 
 גמילה מחיתולים - מתי ואיך לגמול
 
 גירושים/פרידה- איך להכין ילדים
 
 קושי להיפרד בבוקר או לפני נסיעה
 
 פחד אצל ילדים - איך להתגבר עליו
 
 הכנה לקראת הולדת אח/ות
 
 מריבות אחים



לפורום בו ניתן לשאול שאלות הקשורות בהורות וב- הדרכת הורים לחצו כאן.


לתיאום פגישה של הדרכת הורים, ניתן להתקשר ל- 077-3201500 או 052-3204949

קליניקה: רמת השרון

 

הדרכת הורים-נקודות למחשבה:
  • לכעוס, זה קל. לכעוס על ילדים זה עוד יותר קל. האתגר הוא למצוא את החלק שלך במה שקורה לפני שמאשימים את האחר. לכן, במפגש הדרכת הורים לפעמים מתמקדים במה ההורים צריכים לעשות אחרת ולא רק איך להביא את הילד להתנהג אחרת.
  • ילדים לא חיים כדי לענות לציפיות של המבוגרים. הם גם לא יכולים לנחש אותן. נהפוך הוא: לעיתים, הם חושבים שאנחנו פה כדי לשרת אותם. הדרכת הורים תספק להורים כלים להבחין בציפיות לא ריאליות ולנהל אותן במקום לתת  להן לנהל את ההורים.
  • הקונפליקטים עם הילדים, שבמקרים רבים "הורסים" אותנו, בעצם "בונים" את הישות האינדיבידואלית שלהם. הדרכת הורים תתמקד גם ביצירת הבנה אצל ההורים מה התהליך הפסיכולוגי המתרחש אצל הלילד ומה מניע אותו.
  • לנו ההורים, יש ציפייה (נאיבית אומנם) שבבית, מקום המבטחים שלנו, הדברים יזרמו ויתבצעו כמו שאנחנו רוצים, שבבית לא נצטרך לכעוס. כל מי שמצפה לזה, בטוח יכעס. הדרכת הורים תעשה סדר בציפיות ההוריות ותהפוך אותן לריאליות.
  • אם הילד שלכם לדוגמא, לא מסדר את החדר כבר כמה חודשים, אין סיבה שפתאום הוא יתחיל בזה. זה שאתם כועסים עליו כבר חצי שנה ועוד יום זה לא סיבה מספקת בשבילו להתחיל לסדר. נורא קל לבוא לילד בטענות שהוא "לא לומד" לסדר את החדר – אבל למה שהילד ילמד? אתם לומדים? אם הייתם לומדים, הייתם מפסיקים לצפות, שפתאום הוא ילמד. זו עוד דוגמא למקרה שבו קודם כל ההורים צריכים לקחת אחריות על מה שהם עושים או איך שהם מתנהגים, לפני שהם באים בציפיות אל הילדים שלהם.
  • אם אתם רוצים שינוי – תעשו משהו שונה. ניסיתם כעס, וזה לא עבד? נסו משהו אחר. למשל: עצב. צער. אתם יכולים "להצטער" על זה שהילד לא משתף פעולה ודואג לשמור על בית מסודר. אתם יכולים להתחיל לסדר בעצמכם ולהסביר לו שזה נורא חשוב לכם לשמור על בית מסודר, והייתם נורא שמחים לקבל את שיתוף הפעולה שלו. הניסיון בשטח מראה, שגישה עקבית כזו, המבקשת שיתוף פעולה ולא מתריעה על אי עמידה בציפיות (שלא לדבר על עונשים), ברוב המקרים, תשיג את השינוי המבוקש תוך זמן קצר. לא מייד. גם את רומא לא בנו ביום. הדרכת הורים תעזור להורים לרכוש כלים להתמודדות עם האתגרים שהילדים מציבים בפניהם.
  • אם אתה רוצה שהשני ישתנה – תתחיל אתה לעשות משהו שונה. אם זה נראה קשה, היעזרו במפגשי הדרכת הורים.
  •  כשרוצים לומר משהו לילד ששקוע במשהו אחר, לפני שמרבים בדיבור, קראו בשם הילד וחכו לתגובה. אחרי שווידאתם שהוא מקשיב לכם, המשיכו. רצוי מאוד גם להסתכל עליו ולוודא שהוא ממשיך להסתכל עליכם, כי ילדים יכולים בהרף עין לחזור להיות שקועים במה שעשו קודם. זה פחות מרגיש לגלות שאמרתם רק מילה ולא שמעו אתכם, מאשר שבזבזתם דקות של אמירה בלי שניה של הקשבה.
  • זמן סיום תוכנית בטלויזיה הוא זמן טוב לדבר אליהם או לבקש מהם להפסיק לצפות בטלוויזיה. הם חווים פחות "הפסד" ועשויים להיות יותר קשובים ומרצים. אם אתם לא יכולים או לא רוצים לחכות לסוף תוכנית, והם לא מצליחים להתנתק מהטלוויזיה, גשו אליהם והשתיקו את הטלוויזיה, וודאו שהם מסתכלים עליכם כשאתם מדברים. היו קצרים בדברכם (כשהם באמצע תוכנית אהובה זה לא הזמן לשיחות פילוסופיות). הדרכת הורים נותנת להורים כלים כמו אלה שעוזרים בהשגת שיתוף פעולה מצד הילד ואווירה טובה יותר בבית.
  • אם אתם רוצים שהילדים יכבדו אתכם, כבדו אותם. תנו להם ללמוד איך עושים זאת נכון. הרבה מהמפגשים של הדרכת הרוים עוסקים בדיוק ביישום עיקרון זה.

     


טיפים מתוך הדרכת הורים, הקשורים בהתפתחות ילדים בגיל הרך

המוח של הילד מתפתח בהדרגה. בהדרכת הורים, הורה לומד לכוון את הילד, מאתגר אותו וחושף אותו לגירויים חדשים יסייע להתפתחות הילד. חשוב מאוד לא לתת לילד להישאר רק באזור הנוחות שלו ולאתגר אותו גם בפיתוח מישורים שבהם הוא לא חזק כדי להרחיב את יכולותיו ולהכין אותו טוב יותר לעתיד לבוא.
 

ילדים לומדים בעיקר על ידי מעשים ופחות מתוך דיבורים. ב הדרכת הורים, הורים לומדים שחשוב לתת להם להתנסות בחיים, במשחקים.
 
להתפתחות מוטורית תקינה – הן של מוטוריקה עדינה והן של מוטוריקה גסה, חשיבות רבה בבניית דימוי עצמי חיובי וביצירת תפיסת מסוגלות עצמית. זה חלק מהידע שהורים רוכשים במסגרת של הדרת הורים. דוגמאות: ילד מגושם שלא מצליח לצייר או לטפס, עלול לפקפק ביכולותיו ועלולה להיווצר פגיעה בתפיסת העצמי שלו.
 
אינטראקציה חברתית והתפתחות רגשית קשורות זו בזו. האינטראקציה החברתית מתחילה קודם כל ביחסי הורה ילד ולא מתקיימת רק במפגש חברתי עם בני גילו של הילד. בהדרכת הורים לומדים ההורים כיצד לנצל את האינטראקציה בין ההורה והילד כדי לעזור לילד להתמודד יותר בהצלחה עם אתגרי החיים. לדוגמה, אינטראקציה שבה הילד וההורה יושבים יחד מול הטלוויזיה וההורה מתווך לילד את הנצפה, או כשההורה והילד יושבים ביחד מול המחשב וההורה מכוון את הילד ונותן לו משוב, מהווה הן זמן איכות, והן מצב בו מתורגלת אינטראקציה חברתית והתפתחות רגשית.
 
מהצלחות לומדים אך מכשלונות לומדים אף יותר. הקשיים מחזקים אותנו ומחשלים אותנו יותר מאשר הצלחות. מאחר ובחיים צפויים תסכולים ואכזבות, חשוב שהילד שלכם יוכל להתמודד עם מצבים כאלה בהצלחה. בהדרכת הורים ההורים לומדים לא להיבהל מכשלונות של ילדם ולתת לילד ללמוד מהטעויות של עצמו.

 

טיפים מתוך הדרכת הורים העוסקת בהכנת ילדים להגעת אח נוסף

הדרכת הורים למצב בו הבכור מתעלל באחיו הקטן....
היו אמפתיים לקושי של הבכור אך לצד זאת, הציבו גבולות ברורים להתנהגות לא נאותה.
ילד שמתנהג לא כיאות ולא מקבל כל תגובה, עלול ללמוד שהכל מותר לו וימתח את הגבולות עוד ועוד. חוסר תגובה לא מייטיב עם הילד וגם לא אתכם, כי אחר כך תצטרכו להתמודד עם אתגרים הרבה יותר קשים.
הצבת הגבול הכי ברורה, היא התגובה הבאה שנאמרת בטון אסרטיבי אך לא מתפרץ:
"אתה יכול להיות כועס/עצוב/מקנה... אבל אני לא מסכים שתכה את אחיך הקטן. אצלנו בבית לא מרביצים לאנשים. רוצה להכות משהו, לך תכה את שק האגרוף שלך.... "
לאחר תגובה קצרה זו, התעלמו מקולות בכי/מניפולציות של הילד ותנו חיבוק ויחס לילד המוכה. זה יעזור לבכור להבין מהר יותר שהוא צריך לדעת לשלוט בעצמו.


הדרכת הורים במקרה בו ההורים מפתחים קשיי הסתגלות ורגשות אשם.

אל תחושו רגשות אשמה על כך שבעצם הבאת ילד נוסף, יצרתם הרעה בתנאי המחיה של הבכור. כמו בכל דבר, יש פלוסים ומינוסים בכל מצב וחשוב להזכיר לעצמכם גם את הפלוסים.
אם אתם מרגישים אשמה על כך שתם שוהים פחות זמן עם הבכור, אתם תביאו למצב בו הבכור יסיק שנעשה לו עוול.
ככל שתשלימו עם המציאות החדשה מהר יותר, ועם כך שכשנוסף ילד למשפחה, צריך לחול שינוי אצל כח אחד, ושזה חלק מהעניין (להבדיל ממצב בו רוצים לשמר הכל כפי שהיה כדי שאף אחד לא ייפגע), כך יהיה לבכור שלכם קל יותר לקבל את המציאות החדשה ולהסתגל אליה.



הדרכת הורים שנועדה לעזור להורים לספק לילד כלים להתמודד עם מה שהוא מרגיש
קראו לילד ספרים על הגעת אח/אחות. תנו לו לשאול שאלות ולהביע מחשבות.
שאלו שאלות מנחות, כמו איך לדעתך מרגיש האח הבכור? האם הוא מרגיש שמחה? עצב? פחד?...מה מטריד אותו? מה משמח אותו?... הדבר יאפשר לכם להכיר טוב יותר את מה שעובר על הילד הבכור ולהתחיל לעזור לו להתגבר על תחושות שליליות כבר בזמן ההריון.



הדרכת הורים בנושא התזמון של שיתוף ילד בדבר קיום ההריון
צריך לשתף את הילד כאשר הבטן מראה נוכחות.
אפשר כמובן לחכות להערת הילד על כך שהאמא "שמנה" אך רצוי להקדים תשובה לשאלה.
אם זה הריון שבו אין בטן בעלת "נוכחות" - מומלץ לשתף את הילד בכל מקרה, כ 8 שבועות לפני הלידה הצפויה כדי לתת לילד זמן הסתגלות. מומלץ גם לתת לו ללטף את הבטן, להאזין וכו'.
נהגו כך גם אם הבכור הוא בן מספר חודשים בלבד.


הדרכת הורים דרך בה כדאי להציג את העובר שבבטן.
בזמן ההריון, אמרו לבכור שהוא יהיה "אח בכור" ושיהיה לו "אח קטן" או "אחות קטנה", שכרגע נמצאים בבטן של אמא. השתמשו במונחים אלה, כי הם יוצרים קרבה ושייכות. הם גם מוכרים לילד ויותר ברורים לו.
נסו להימנע מהתייחסות לעובר רק כאל "תינוק", או בשם זמני כלשהו.
התייחסות כזו, עלולה להגדיל את הסיכוי שהבכור יחווה תחושת איום ואולי אף רתיעה או דחייה, שבבסיסן תחושת חוסר וודאות כלפי הלא נודע.


הדרכת הורים ליצירת קרבה ושייכות בין הילדים
שתפו את האח הבכור בהכנות לבוא אחיו/אחות (כבר בזמן ההריון), כולל: בחירת שם, בחירת בגדים, בחירת אביזרים לחדר/צעצועים וכדומה.
הדבר יעזור ליצירת חיבור בין הבכור לאח/ות הצפויים להגיע, וגם יכין אותו לכך שגם לו/ה יהיו דברים משלהם.
הוא יתרגל לרעיון של חלוקה ושל מציאות חדשה שעתידה לבוא.



טיפים מתוך הדרכת הורים שמטרתה לעזור לילד להתמודד עם "בריונות":

מישהו פגע בילד שלכם? (טיפ ראשון בסדרה)
מישהו העליב את הילד, או אולי נתן לו מכה מעלה החגורה?....

אפשר להבין את הרצון (הטבעי) הראשוני להגיע לילד המדובר ו... (נסתפק ב "לחנך אותו"). אבל אז לא נשיג דבר מאוד חשוב, וזה ללמד את הילד שלנו לשמור על עצמו. אז מה לעשות?
להדריך את הילד מה הוא יכול לעשות. אם מדובר בילד קטן ואתם עדים לאירוע, נהגו כך בעצמכם כדי לתת לילד דוגמא לחיקוי.
הנאמר להלן נכון מגילאי 2 ועד 18.
הטיפים הקרובים יתייחסו לאפשרויות תגובה שונות. כל אפשרות צריכה להתאים לילד מצד אחת ולהשפיע על התוקף מצד שני. המשיכו לנסות עד שתמצאו את הנוסחה הנכונה.
אופציה אחת:
לומר לילד הפוגע בטון אסרטיבי (לא מתנצל. כדאי שהילד יתרגל טון כזה):
"למה אתה אומר שאני מטומטם (או שמן או כל דבר אחר)? למה אתה רוצה לפגוע בי?"
גישה זו היא פרואקטיבית (לא מתגוננת) והופכת את המתקיף למי שנראה "לא טוב".
היא גם עוזרת לילד המותקף להבין (גם באופן לא מודע) שהאמירה אומרת משהו על האומר, ולא עליו.

********************************************************

הדרכת הורים שמטרתה לעזור לילד להתמודד עם בריונות (טיפ שני בסדרה)
עוד תגובה אפשרית ששווה לבדוק את התאמה לילד ה"מותקף" ויעילותה.
תגובה זו כוללת אמירה אדישה קצרה ואחריה התעלמות:
 
שהילד המותקף יאמר לילד המעליב בטון אדיש/סתמי (כדאי שהילד יתרגל טון כזה):
"באמת?", או "מה אתה אומר", או "תודה על העדכון", או "אז?..."- ולא יחכה לתשובה.
גישה זו מתייחסת בביטול לאמירה המעליבה ומתעלמת מהתוקף.
התוקף הרי מנסה לערער את שלוות המותקף. התייחסות כזו תלמד אותו שהוא לא מצליח בכך ותגדיל את הסיכוי לכך שההעלבה תיפסק.


**********************************************

 
הדרכת הורים שמטרתה לעזור לילד להתמודד עם בריונות? (טיפ שלישי בסדרה)
עוד תגובה אפשרית ששווה לבדוק את התאמה לילד ה"מותקף" ויעילותה.
תגובה זו כוללת התייחסות לערכים המנחים את האדם/הילד:
שהילד המותקף יאמר לילד המעליב (כדאי שהילד יתרגל זאת):
"אתה בוחר להתנהג באלימות, אולי רק את זה אתה מכיר. אני לא מאמין באלימות. כבד את זה בבקשה ועזוב אותי...".
גישה זו שמה על הפרק את הערכים והאני מאמין של האדם. היא מחזקת את המותקף ואת ערכיו, מאפשרת לו להרגיש שייכות לקבוצת אנשים מוערכים המתנהגים כמוהו, להרגיש נחשב וחזק. גישה זו גם מאפשרת לראות את הבריון באור שלילי, חלש.

***********************************************

טיפים מתוך הדרכת הורים המתמקדת בפיתוח דימוי עצמי חיובי וביטחון עצמי אצל ילדים:

הורות ללא "לא": מחקו את המלה "לא" מהלקסיקון. כחלקת מ הדרכת הורים בקליניקה הורים מקבלים את האתגר הבא:
שימו לב לשפה בה אתם משתמשים ואתגרו את עצמכם במשימה הבאה:
הוציאו את המילה "לא" וחברותיה מהלקסיקון שלכם (הווה אומר: "אל", "אסור", "די", "מספיק" וכו'') ואמרו רק מה "כן": מה אתם רוצים או למה אתם מצפים. דוגמאות:
במקום לומר "לא משחקים בכדור בבית", אמרו: "כדור משחקים רק בגינה".
במקום לומר "תפסיק לאכול עם הידיים", אמרו: "השתמש בבקשה בסכין ומזלג".
ואם יש לכם ילד קטן שעומד להשליך את הסלולרי לאסלה (תתפלאו...), במקום לומר "שלא תעיז" (והוא כמובן יעיז), אמרו: "נראה אותך מצליח להעמיד את הטלפון על הרצפה בלי שייפול".
זה הרבה יותר קשה לביצוע ממה שנדמה לכם אבל המאמץ שווה: הילד לא יאותגר בלעשות לכם דווקא, יגדל עם תחושה שהוא "בסדר" ורק צריך הכוונה קטנה, ולא שכל הזמן מראים לו איפה הוא "לא בסדר".

*********************************************
הדרכת הורים כיצד ואיך להחמיא.
תבדקו ביום אקראי- כמה פעמים אתם מעירים לילד וכמה פעמים אתם מחמיאים לו.
הייתי מהמר שאתם מעירים יותר מאשר מחמיאים.
תחשבו רגע: איך הייתם מרגישים אם בן הזוג שלכם היה בעיקר מעיר לכם (גם אם זה "מכוונה טובה")?
כדי לעזור לילד להרגיש מוערך, שווה ומסוגל, נסו "לתפוס" את ילדכם עושה משהו טוב דווקא- והחמיאו לו. כשתראו את הגאווה שלו, תדעו שהצלחתם.

*********************************************

בהדרכת הורים עולה הצורך להימנע מהדבקת תוויות שליליות.
עשו הבחנה בין התנהגות שלילית של הילד ובין מי/מה שהוא. אל תיקחו התנהגות רגעית ותהפכו אותה לתווית שלילית שמגדירה את כל ישותו.
דוגמאות:
אם הילד הרביץ, אמרו: "זו התנהגות אלימה" ולא "אתה ילד אלים".
אם הילד לא משתף, אמרו "ההתנהגות הזו לא חברותית" ולא "אתה ילד לא חברותי".
אם הילד משקר, אמרו "עכשיו אתה משקר" ולא "אתה שקרן".
רוצים תוויות? הנה כמה מומלצות: חכם, מתחשב, מכבד, יצירתי, שמח...
הורים שמדביקים לילד תוויות שלילית, יכולים כבר באותה הזדמנות להוסיף לו עוד תווית אחת: מסכן.
.
*********************************************
 
הדרכת הורים שמטרתה לשנות מציאות ולהשפיע על תכונות ואופי הילד.
רינה מאוד רוצה שליאור (3) לא יהיה ביישן. ליאור בדרך כלל ילד ביישן.
עופר מאוד רוצה שגיל (8) לא יהיה אלים. גיל בדרך כלל ילד תוקפני.
איך זה שתכונות שמאוד רציתם שלא יהיו לילד – דווקא כן מאפיינות אותו? מעבר לקווי אופי מולדים, פסיכולוגיה בגרוש, תסביר זאת בנבואה שמגשימה את עצמה. הסבר יותר מעמיק הוא זה: ניקח לדוגמא הורה שמאוד לא רוצה ילד אלים (באותה מידה יכולתי לבחור כל תכונה אחרת). הורה זה מאוד מכוון לזהות כל התנהגות של הילד שדומה או קרובה לאלימות וכשזו מתרחשת, הוא מגיע אליו, מטיף, נוזף, מבקש ולפעמים אף אומר "תפסיק להיות אלים". הילד לומד ש: א'', הוא אלים. ב'', התנהגות אלימה "משתלמת" כיוון שהיא "שולטת" בהורה או מגייסת את תשומת לבו. כך הילד הופך להיות ילד אלים. מה לעשות?
  1. לרשום (ולתלות על המקרר) את כל התכונות ההופכיות הרצויות לילד. דוגמא: אם הילד אלים, רישמו: מתחשב, רגוע, משתף, מוותר וכו''.
  2. מיצאו לפחות סיטואציה אחת ביום שבה תוכלו לקשר להתנהגות הילד אחת מהתכונות הרצויות הללו והחמיאו לו בגאווה.
  3. כשהילד מתנהג באופן לא רצוי, או שתתעלמו, או שתאמרו לו בקצרה שהתנהגותו מעליבה/מאכזבת/פוגעת (לבחירתכם:).

******************************************************

הדרכת הורים כרוכה גם בתיאום ציפיות: התאימו ציפיות לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד כדי למנוע אכזבה.
אכזבה היא תולדה של ציפייה שלא התגשמה.
פתחו ציפיות ריאליות המותאמות לגיל ולשלב ההתפתחותי בו מצוי ילדכם ותתאכזבו פחות או לא תתאכזבו כלל.
דוגמאות לציפיות לא ריאליות:
שילד בגיל שנתיים יאכל פסטה ברוטב עגבניות בלי שהחולצה הלבנה תתלכלך.
(אז מה לעשות? פשוט תורידו לו את החולצה).
שילד בגיל 4 יבין שיותר כדאי לו לקחת את המתנה שעלתה מאות שקלים באריזה הקטנה, על פני המתנה באריזה הגדולה שעלתה רק עשרים שקלים.
(אז מה לעשות? פשוט תקנו מתנות גדולות, ובזול. באמת חשבתם שמעניין את הילדים כמה זה עלה?)
שילד בגיל 6, שאמר שהוא יכול לאכול שלוש מנות גלידה ומיד אחר כך גם את כל ארוחת הצהריים - באמת יעשה זאת.
(אז מה לעשות? פשוט לסמוך על האינטואיציה שלכם בפעם הבאה).
שילד בגיל 14 יסכים אתכם שהוא התנהג בצורה לא מתחשבת, ולא יטען שבעצם, לא מתחשבים בו.
(אז מה לעשות? חכו 4-5 שנים. זה יעבור:).

*******************************************************

הדרכת הורים שמציבה מטרות גם לילד: משימות יוצרות אצל הילד תחושת מסוגלות, מפתחות אחריות ו...עוזרות בבית.
תנו לילדים משימות או תחומי אחריות. זה נכון לילדים מרגע שהם לומדים ללכת, עד שהם הולכים מהבית.
ביצוע המשימות עוזר לילדים לחוש הישג, לפתח תחושת מסוגלות, להבין מה זו אחריות,
לכבד יותר את ההורים בגלל ריבוי המשימות שיש להם ו... עוזר לכם עם עבודות הבית.
קחו בחשבון שהילד אולי יעשה את המשימה אחרת מכם, יותר לאט מכם, אבל זו לא סיבה לעשות את הדברים במקומו.
כשהילדים עושים את המשימה, אל תיקחו את זה כמובן מאליו ותזכרו להחמיא לאחריות שהם מגלים ולעזרה שלהם בבית.
בקשה קטנה: אל תקומו מחר בבוקר ותעבירו לילדים אחריות על כל מה שנוגע להם.
הפגינו בעצמכם אחריות במספר המשימות שאתם מעבירים לילד וודאו שהמשימה מתאימה ליכולותיו.
דוגמאות למשימות:
- לסדר את הצעצועים (מתאים גם לגיל שנה וחצי)
- סביב חיית המחמד: לתת אוכל, לקחת אותה לטיול, לסרק את החיה
- סביב הכביסה: למיין כביסה, להכניס למכונת הכביסה, לעזור לתלות, לקפל, לשים בארונות
- סביב הארוחה: לערוך שולחן, להכין מאכל כלשהו, לפנות שולחן, להפעיל מדיח
- לקנות בסופר
- לרחוץ את האוטו
- להוריד את הזבל (אל תדאג אבא... ימצאו לך משהו אחר לעשותJ)

*******************************************************

הדרכת הורים שמלמדת הורים לגלות סבלנות: כשאתם שואלים שאלה, חכו לתשובה.

קורה שילד עושה משהו לא ראוי שההורה לא ציפה לו.
בתגובה ההורה שואל את הילד: "תגיד לי, השתגעת?", או: "מה קרה לך? אתה....?" וכיוצא באלה.
אבל קורה גם שההורה לא ממש מחכה לתשובה, אולי אף עונה במקום הילד או מגשים את חלומו הצבאי
ואומר "אל תענה לי! אני אגיד לך!...." תוך שהוא ממשיך להלהיב את עצמו.
עצרו לרגע. אולי יש לילד סיבה?
נסו לתת לילד את האפשרות להשיב והקשיבו היטב לתשובה שלו.
אולי כמו שהוא הפתיע אתכם במעשה הלא ראוי, הוא יספק תשובה שתפתיע אתכם ותאפשר לכם לראות אחרת את כל הסיטואציה...
ואולי רק הוא יזכיר לכם שהוא עדיין רק- ילד, שלפעמים גם עושה טעויות שמבוגרים כבר יודעים לא לעשות.


**********************************************

הדרכת הורים כיצד להתמודד עם פחדים, כאשר הילד פוחד, וההורה- פוחד מזה שהילד פוחד...

רוב הילדים פוחדים.
עם הגיל, הם ממשיכים לפחד אך לפעמים הם מתביישים להודות בכך.
אל תתנו לילד להתבייש בגלל זה שהוא פוחד או בגלל מה שמפחיד אותו.
שמחו על כך שהוא משתף אתכם כשקשה לו וכשהוא פוחד. זה אומר שיש ביניכם תקשורת טובה.
הנה כמה עקרונות שכדאי לפעול לפיהם כשילד פוחד:
1. תנו לגיטימציה לפחד. נסו לראות אותו מנקודת הראות של הילד.
2. חפשו יחד עם הילד פתרון או רעיון יצירתי שיאפשר לו להתמודד עם הפחד
3. אל תכריחו ילד לעשות משהו שהוא פוחד ממנו (אלא אם על הפרק יש סוגיה קיומית/בריאותית).
4. אם הילד הצליח להתגבר על הפחד ולו במקצת, החמיאו לו על האומץ שלו.


**********************************************

הדרכת הורים כיצד להתצמודד עם פחד מבעלי חיים

יש ילדים שפוחדים מבעלי חיים, במיוחד כלבים. יכולות להיות סיבות שונות לכך.
מה לעשות ומה לא לעשות:
- לתת לילד דוגמא כיצד ניגשים לחיה, או מלטפים אותה. להתחיל עם חיה קטנה וידידותית
- להזמין את הילד (פעם אחת בכל אינטראקציה עם חיה) לנהוג כמוכם
- לכבד את בחירת הילד בלי ניסיונות שידול או שיכנוע
- לא לכנות את הילד במילים "פחדן" ולהימנע מאמירה כמו "אין ממה לפחד"
- לאמץ בעלי חיים קטן ולא מפחיד (רצוי מאותו סוג שממנו הילד פוחד אבל אפשר גם מכל סוג אחר גם כן כדי לתת לילד ביטחון ליד בעלי חיים). כדאי לשתף את הילד בבחירה
- אם הילד קטן, אפשר גם לקנות חיית צעצוע ו/או לקרוא סיפורים מרגיעים בהם משולבת החיה ממנה פוחד הילד
- בגיל בי"ס, אפשר לבקש מהם להכין עבודה על החיה ממנה הם פוחדים, כולל התכונות הטובות שבה, האם היא נוטה לטרוף ומתי וכו''.

אם מדובר בפחד אקוטי, מומלץ להיעזר באיש מקצוע או מטפלים באמצעות בעלי חיים.

***********************************************

 
הדרכת הורים העוסקת בפחד של הורים שהפחד שלהם, יעבור לילד
גם להורים יש פחדים ולאלה לפעמים, נוסף עוד פחד: שהפחד שלהם יעבור לילד. אם זה מוכר לכם, אז שימו לב לבאות:
- אל תפריזו בהשפעתכם הבלעדית על הילד. אפשר שהילד יאמץ דווקא את ההתנהגות של ההורה השני שלא פוחד ממה שאתם פוחדים ממנו (ואם אין הורה נוסף, אז התייחסו לדמות משמעותית אחרת בחיי הילד).
- כל הורה מוזמן לשקול לטפל בפחד שלו בשביל עצמו ו/או בשביל ילדו. אם יש הורה שכבר השלים עם הפחד שלו, כדאי שיעביר את המסר הבא לילד:
אני פוחד מ X. זה לא אומר שגם אתה צריך לפחד מ X. אתה יכול להיות יותר אמיץ, או מוזמן לבחור לך את הפחדים שלך מאידך, או מוזמן גם לא לפחד מכלום.
בגישה כזו, אתם מעבירים לילד מסר אחר, לא פחות חשוב:
אני, ההורה, מקבל את עצמי ושלם עם עצמי, גם כשאני לא מושלם ויש לי פחדים.
אם הילד שלכם יפנים את זה וינהג כך כלפי עצמו, הרווחתם בגדול !

***********************************************

 
הדרכת הורים כיצד לנהוג במקרה שהילד נצמד
יש ילדים שבשלב מסוים (שיכול להימשך גם כמה שנים), מסרבים להיפרד מההורים ונצמדים אליהם, חוששים להישאר לבד, להישאר עם אחרים, ללכת לחברים לבד, לישון אצל חברים וכו''.
יש הורים, שבמקרים כאלה, מפתחים בעצמם חרדה מכך שהחרדה של הילד לא תעבור.
מה לעשות?
במידת האפשר (כלומר, לא כאשר אתם צריכים ללכת לאנשהו), לחבק את הילד, להיות אתו, לאחוז בו ולהעביר את המסר: אני פה בשבילך כמה זמן שתרצה, ואני סומך עליך שכשזה יתאים לך, תוכל ללכת ל... הילד זקוק לביטחון ואת זה הוא יוכל לרכוש טוב יותר, אם ירגיש בטוח שאתם שם בשבילו.
מה לא לעשות?
לא לדחוף את הילד הלאה מכם, לא לומר לו שיעזוב אתכם כבר, או שיתנהג כמו בוגר/כמו החבר שלו וכו''. התנהגות כזו תגרום לילד שסובל גם ככה מספיק מחרדת הפרידה, להרגיש כמו כישלון מוחלט. גישה זו לא רק שלא מקדמת אתכם, היא אף מגבירה את החרדה של הילד.

************************************************
 
הדרכת הורים כיצד לעזור לילד לעלות עם יותר ביטחון לכיתה א''?
התחלות חדשות עלולות להפחיד (גם ילדים). הפחד הוא בעיקר מהלא נודע.
כניסה לבית ספר היא התחלה חדשה שעלולה לעורר פחד.
דבר ידוע הוא שילדים אוהבים את המוכר והידוע (זו הסיבה שהם מעדיפים לראות את אותו סרט בפעם האלף).
לכן, חשוב שתיקחו את הילד לבית הספר שבו הוא עתיד ללמוד, לפחות 3-4 פעמים לפני תחילת הלימודים ותעשו אתו שם כיף!
שחקו כדורגל, מחבואים, עשו שם פיקניק וכו''.
הרעיון הוא להפוך את בית הספר למקום מוכר על הילד ולקשר אצלו את בית הספר, לחוויה חיובית.
כך, ביום הראשון, הילד ירגיש שהוא במקום יותר מוכר, בטוח ונעים.

************************************************

 
הדרכת הורים על חשיבות גילוי הערכה לילד. 
הסתכלו על התנהגות של ילדים של אחרים. כשהם מתנהגים באופן שלא מקובל עליכם,
שלא נאמר מקומם או מזעזע אתכם, וילדכם לא התנהג כך-
אל תיקחו את זה כמובן מאליו, אל תסתפקו רק בלומר לעצמכם בלב "תודה לאל":
אמרו לילדכם בארבע עיניים, עד כמה אתם מעריכים אותו ואת התנהגותו ה...[בוגרת/אחראית/חכמה/מנומסת... (על פי המקרה)].

************************************************

הדרכת הורים שמדגישה את הצורך של ההורים באיפוק
איך אתם מגיבים כשהילד שלכם מגיע אליכם בריצה, לפעמים דמעות בעיניו, ומספר לכם שילד אחר (או אחיו/אחותו) הרביצו לו, או קיללו אותו, או העליבו אותו וכו''?
יש הורים שמיד קמים לרוץ לנזוף בילד האחר. כשהם מגיעים אליו, הם בדרך כלל יאמרו בכעס "אני לא מוכן ש...." או ישאלו "מה אמרת/עשית לו?...." בלי ממש לחכות לתשובה.... ואיך מגיב הילד האחר? הוא מספר לכם שבעצם ילדכם היה זה שהתחיל ראשון לקלל/להרביץ... מה שאולי מוציא לכם קצת את הרוח מהמפרשים ומותיר אתכם מעט מבולבלים.
אז מה לעשות?
כשהילד מגיע אליכם, קודם כל, הכילו את הכאב והעלבון שלו. אמרו לו שבאמת לא נעים כשקורה כך וכך.... שאלו אותו מה הוא יכול לעשות כדי לשפר את המצב? הציעו לו דרכים לחזור חזרה ולעמוד על כבודו (ללא אלימות). התערבות הורית יכולה להיות כמוצא אחרון (אלא אם הילד עדיין קטן אז יש מקום להתערב כדי להראות לילד איך עושים זאת נכון).
הרעיון הוא להעביר את האחריות אל הילד. אם הוא רץ אליכם ואתם מתערבים מיד, זה רק אומר שהוא עוד לא יודע להסתדר לבד, וכנראה גם לא ידע בקרוב, כי אתם הם אלה שמסדרים לו את העניינים.

*************************************************



טיפים מתוך הדרכת הורים העוסקת בהצבת גבולות
 
הדרכת הורים כיצד להציב גבולות ללא מאבק כוחות.
כדי לא להיכנס למאבק כוחות או ויכוח אינסופי עם הילד, צריך שיהיה לפחות אדם אחד באינטראקציה, שיתנהג בצורה בוגרת מספיק כדי להחליט שהוא לא נלחם או לא מתווכח.
מאוד מומלץ שזה יהיה ההורה! אחרת, יש לכם מאבק בין שני ילדים. האחד קטן והשני גדול.
דוגמה:
הורה אומר לילד שהוא לא יקבל עוד שוקולד (למשל, כי הוא כבר אכל מספיק שוקולד ליום אחד ואולי אפילו ליומיים) ואף מציע חטיף אחר. הילד מתעקש שהוא כן יקבל שוקולד. ההורה ממשיך לומר "לא" והילד ממשיך לומר "כן" ומהר מאוד המצב יכול להתדרדר.
מה ההורה מבקש בסיטואציה כזו? שהילד ייתן את אישורו? שהוא יבין? שהוא לא ירצה יותר שוקולד? כדאי שההורה ירד מהעץ הזה מהר ויחשוב על זה: הרי בסופו של דבר, מי שיקבע זה ההורה. אז מה אכפת לך שהילד ימשיך לומר "כן" כל עוד הוא לא יקבל את השוקולד?....
.
********************************************

הדרכת הורים שמגדירה מי מחליט על מי?

הרבה פעמים, כשהורים אומרים שקשה להציב גבולות, הם מתכוונים לעוגמת הנפש הכרוכה בוויכוחים המתישים עם הילדים.
להורים יש איזו פנטזיה שהילד תמיד יקשיב, יבין, יאמר כן, יחייך ויעשה. המציאות היא שונה. אז מה לעשות?
1. להציב את הגבול, פעם אחת.
2. להתייחס לתסכול ולמרדנות של הילד ממקום של אמפתיה ולא כהזמנה לקרב. איך למצוא את הכל לאמפתיה? הזיכרו לעצמכם שהילד מגיב כפי שהוא מגיב, מתוך תסכול על כך שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה- אולי בדומה לאיך שאתם מתנהגים כשאתם לא מקבלים מה שאתם רוצים. כך, תוכלו להתחבר לקושי שלו, במקום לקושי שלכם על כך שלא מסכימים אתכם.
3. לשאול את הילד מה יכול לעזור לו להתגבר

 

********************************************
כחלק מ הדרכת הורים, הורים לומדים לתת דוגמה אישית: התנהגו כמו שהייתם רוצים שהילד יתנהג.
ילדים מתנהגים בהרבה מקרים, כמו ההורים. זה בא לידי ביטוי בהתנהגות, בשפת הגוף, במה שהם אומרים, באיך שהם אומרים את מה שהם אומרים ועוד. יש בזה גם מרכיב גנטי אך גם מרכיב נלמד.
הרבה פעמים הורים "לא מבינים" איך זה שילדם מתנהג/מדבר בצורה לא נאותה. הם ממהרים להפנות אצבע מאשימה כלפי הגן, החברים, השכנים, ההורים של בן/בת הזוג - אל כולם - מלבדם.
אז הנה גילוי מרעיש: עיקר הלמידה של הילדים נעשה בבית- ומההורים.
בפעם הבאה שתראו את ילדכם מדבר/מתנהג בצורה שאתם לא אוהבים, שאלו את בן/בת הזוג שלכם, את ההורים והאחים שלכם, האם גם אתם מתנהגים באופן דומה (אפילו אם אתם בטוחים שאת כל ההתנהגויות הרעות הילד למד מבן/בת הזוג שלכם).
רק להסיר ספק: אם ילד שלא מקבל גלידה, בוחר לדוגמא להגיב בצעקות, אל תשאלו את משפחתכם הקרובה אם גם אתם צועקים כשאתם לא מקבלים גלידה (חוכמה גדולה). שאלו האם אתם צועקים?!
אחרי שלב ההפתעה מהגילוי שבמקרים רבים גם אתם מתנהגים כך, גייסו את בן/בת הזוג והילדים למשימה משפחתית של אימוץ התנהגות הרצויה והכחדת ההתנהגות הלא רצויה, כשכולם עוזרים לכולם להצליח במשימה.
 
********************************************
הדרכת הורים שמלמדת את ההורים שכדי להפסיק אלימות, לא מספיק לדרוש או לנזוף. צריך גם להדריך!
אמרתם לילד פעם אחת שלא מרביצים אבל למרבה הפלא, הוא הרביץ שוב. התעליתם על עצמכם והסברתם לו שוב, אבל הוא?.... הרביץ שוב?!. מה קורה פה?
קחו נשימה עמוקה, הרבה אוויר ודעו שצפויות לכם מספר שנים עד שהילד יפנים רק את ההתנהגות החלופית, כי מכות (עדיין) עוזרות להם לבחון כל פעם מחדש מה כוחכם.
כשמדובר בילדים מגיל 18 חודש ועד גיל 7-8, ככל שתאמצו את הגישה הבאה מהר יותר ובעקביות, כך הילד יפנים התנהגות חלופית מהר יותר.
1. דרשו הפרדה מיד ואם זה לא קורה, הפרידו בעצמכם.
2. הזכירו כמו תקליט שבור (ברוגע!!! לא בכעס או באלימות כי אז אתם מלמדים אותם להיות אלימים): אצלנו לא מרביצים!
3. אמרו מה כן עושים: מדברים. אומרים מה מרגישים ומה חושבים.
4. אמרו לילד מה אפשר לומר, איך לבקש ואז: וודאו שהוא אומר/מבקש! הילד חייב לתרגל את הדרך האחרת כדי להפנים. למדו אותם כיצד משתמשים במילים במקום בידיים (במקום רק לדרוש שלא ירביצו).
5. החמיאו לילד כשהצליח לא להרביץ אלא השתמש במילים.
ילדים עד גיל 7-8 זקוקים עדיין להדרכה מאוד קונקרטית ולא רק לנזיפה! כשהורים יפנימו זאת, יהיה לכולם יותר קל.
.
**********************************************
 
הדרכת הורים המלמדת את ההורים לקחת פסק בעצמם
כשאתם מרגישים שאתם תיכף "מתפוצצים", עצרו רגע וקחו לעצמכם (!) פסק זמן.
הודיעו לילד שאתם לוקחים לעצמכם פסק זמן כדי לחשוב על דברים או להירגע.
גישה כזו גם תציג לילד אפשרות/התנהגות אחרת אותה יוכל לאמץ כשהוא ירגיש מתוסכל/כועס....

**********************************************
 
הדרכת הורים כיצד לנהוג במקרה שהילד רוצה להרביץ
ילדים מרביצים כדי לגלות עד כמה הם חזקים (לא רק פיזית).
במקום רק לדרוש שלא יהיו אלימים ובנוסף להדרכה שהזכרתי בטיפ קודם, חשוב גם לספק להם חלופה שלה/בה יוכלו להרביץ.
אחד הכללים הבסיסיים בהצבת גבולות, הוא שבנוסף לאמירה מה נמצא בגבולות האסור, יש לומר גם מה נמצא בגבולות המותר.
הנה שני רעיונות:
  1. קנו עם הילד שק אגרוף או בובת נחום תקום (בגודל שלו) ואמרו לו שלזה, ורק לזה, הוא יכול להרביץ כמה שהוא רוצה.
  2. רשמו את הילד המרביץ לחוג אומנויות לחימה.

הסבירו לילד מה מנחה אתכם כשאתם מציעים חלופות אלה או דומות, שאלו אותו איזו חלופה הוא בוחר ואפשרו אותה. חשוב שהילד יהיה שותף לבחירה זה כדי ליצור אצלו מחויבות למהלך.

**********************************************

הדרכת הורים כיצד להתייחס לנושא ה"סליחה"
הילדים רבו או עשו משהו שלא מקובל עליכם. בתגובה, אתם מורים להם לבקש סליחה.
הם מפטירים "סליחה" סתמית וכולם ממשיכים הלאה.
א. רצוי להפוך את הרעיון לבקש "סליחה" לרעיון שלו ולא משהו שהוא אומר כדי לרצות אתכם. לכן, במקום להורות לילד לבקש סליחה, הציעו את האפשרות: "מה דעתך לבקש סליחה?"
אם הוא מבקש - מצוין. אם הוא לא מבקש, אמרו מה דעתכם ובקשו/דרשו שיבקש סליחה.
ב. כשהילד מבקש סליחה, אל תסתפקו במילה "סליחה". בקשו שיגיד על מה הוא מצטער ומה הוא היה צריך לעשות אחרת. זה יעזור לו להפנים את ההתנהגות הרצויה יותר מהר.

**********************************************
 
הדרכת הורים כיצד לנהוג במקרה של מריבות בין אחים.
מריבות בין אחים היו ויהיו.
בגילאים צעירים, ילדים זקוקים להדרכה והדגמה של דרך חלופית לריב. לדוגמא: שימוש במילים שיביעו מה הילד רוצה, שימוש במילה "בבקשה", ניסיון להבין מה עומד מאחורי סירוב או ניסיון לשכנע ולמצוא פשרה. אמרו לילד מה לומר ותנו לו לומר זאת.
כשהילדים בוגרים יותר, כל עוד אין אלימות, תנו להם לריב ואל תתערבו, כדי שילמדו בעצמם מה יוצא מריב וכיצד יוצאים מריב. סביר שאחד הילדים יקרא לכם וינסה להכניס אתכם למעגל ההתרחשות. מומלץ רק לומר פעם אחת שאתם עצובים שהם משתמשים באלימות במקום במילים. את המעורבות שלכם, שימרו לזמן מאוחר יותר, כשתבחנו ביחד אתם בקצרה את האירוע.

***********************************************

 
הדרכת הורים כיצד לנהוג במקרה שהילד מילל
יש מקרים שבהם הילד לומד שאם הוא בוכה, או מילל, או מייבב, הוא מקבל את מה שהוא רוצה, או לפחות את תשומת לבו המלאה של ההורה שמנסה לרצות אותו בדרך זו או אחרת.
ילדים שגדלים כך, עלולים להתחיל לבכות או ליבב מיד כשירגישו שהם עלולים להיתקל בסירוב, ו/או לאמץ צורת דיבור תינוקית.
אם תתנו לילד (קטן כגדול) משהו (קטן כגדול) שהוא רוצה או מבקש כאשר הוא מייבב, זה רק ילמד אותו שזו דרך משתלמת להשיג מכם דברים או תשומת לב.
אל תתנו לבכי שלהם לשתק אתכם, או לגרום לכם לרצות אותם, או לגרום לכם להיות שם כדי להרגיע אותם. היפכו את היבבות ללא משתלמות: כשהילד מייבב/בוכה, פשוט אמרו לו "כשתדבר בצורה ברורה/בוגרת, אקשיב לך"; חיזרו על כך מידי 2 דקות; חכו שהילד ידבר בטון רגיל וברור (אזהרה: רבים ממשיכים לייבב, רק יותר בשקט. זה עדיין נחשב יבבה!)- אז תנו להם את תשומת הלב המלאה.
כל האמור לעיל מתייחס לבכי מניפולטיבי ולא לבכי כתוצאה מטראומה (קטנה כגדולה:).

***********************************************

הדרכת הורים כיצד לנהוג בבגרות כשהבכי שלהם מעצבן אתכם...
ראיתי אמא מובילה עגלה ריקה. בצידה האחד הלך ילד כבן 4 הולך בשקט. בצידה השני הלך ילד כבן שנתיים, בוכה וצורח. כך הם הלכו עשרות מטרים. הבכי של הקטן רק גבר ורמת העצבנות של האמא גברה בהתאמה. בעודו צורח ובוכה, החל לאחוז בחולצתה כדי להרגיש רצוי, בטוח, מוגן. היא, הסירה את ידיו בכעס, תגובה שבדרך כלל רק מלבה את ההיסטריה של הילד.
אפשר להבין את הילד. אפשר להבין את ההורה.
במבט מהצד, הוא בסיוט. גם היא.
אבל הוא ילד.
היא כבר לא, ולכן אני פונה אל אליה ואליכם ההורים: במצב דומה, היזכרו בטיפ הבא:
אל תתנערו מילד היסטרי שמנסה להיאחז בכם.
שבו רגע בצד. אמרו לעצמכם ולילד "בוא נירגע". חבקו אותו. הזכירו לו (ולכם) שאתם אוהבים אותו, גם כשקשה לו. הוא כבר עייף מהבכי. גם אתם, אז עשו משהו כדי להפסיק אותו ואל תצפו שהוא יותש או יפסיק לבד כי יראה שזה לא משתלם (זה הרי לא עובד, ואתם יודעים את זה!).
זה אגב לא אומר שאתם צריכים לתת לו את מה שהוא רוצה כדי להפסיק את הבכי, אבל זה כן אומר שאתם צריכים להיות מסוגלים להכיל את התסכול שלו.

************************************************
 
הדרכת הורים כיצד לגלות אחריות ולא לומר סתם "זו הפעם האחרונה"
כמה פעמים את/ה אומר/ת "זו הפעם האחרונה שאני אומר/ת לך..."?
עצם השאלה מראה את האבסורד שבה.
למה בעצם צריכה להיות יותר מפעם אחת אחרונה?
למה בעצם צריכה להיות יותר מפעם אחת בכלל?
תשובה: כי אתם מתומרנים על ידי הילדים. כי הם לא לוקחים אתכם ברצינות. כי אתם מאפשרים להם לא לקחת אתכם ברצינות. כי אתם לא לוקחים את עצמכם ברצינות.
בפעם הבאה שאתם אומרים משהו פעם אחת, פעם אחרונה, אמרו שלא תגידו יותר ונהגו כך. נהגו ברצינות ובאחריות ואז הילדים ילמדו להתייחס למה שאתם אומרים יותר ברצינות.

*************************************************

הדרכת הורים כיצד להימנע מעונשים.

למה הורים מענישים?
כדי ללמד את הילד שמה שהוא עשה/אמר לא מקובל/רצוי ושילמד שזו לא הדרך (אני כבר רואה חלק מכם מהנהנים בהסכמה וחושבים, נו דא....).
כמה מכם עוצרים לחשוב אם העונש משיג את המטרה?
אם העונש היה משיג את המטרה, אז אחרי הפעם הראשונה (או השנייה ואפילו השלישית, אם אהיה לארג'') ההתנהגות הלא רצויה של הילד היתה צריכה להיפסק וההורה לא היה צריך להעניש יותר.
אם אתם משיכים להעניש, זה הזמן לעצור ולהסתכל לאמת בעיניים: העונש לא יעיל!
הגיע הזמן שתתחילו לחשוב על דרך אחרת במקום כל הזמן לבחור בדרך הקלה.


****************************************************

 
הדרכת הורים מה לעשות במקום עונשים
התשובה: הסקה הגיונית, שבה יש קשר בין המעשה לתוצאה.
דוגמא: אם הילד מעדיף לראות טלוויזיה במקום להכין שיעורים, או לשחק במחשב במקום לבוא לאכול, אז יש שתי הסקות הגיוניות אפשריות: האחת, שאתם מוותרים על כך שמה שרציתם יתבצע בזמן שרציתם (או בכלל). השנייה, שאתם מונעים מהילד את מה שמפריע לו לעשות את המצופה ממנו, עד שיעשה את המצופה.
בדוגמא לעיל אתם יכולים:
אופציה אחת: להעביר אל הילד את האחריות על ביצוע השיעורים, וזה אומר שיעשה אותם מתי שהוא רוצה ואתם מסתפקים רק בתזכורת אחת ליום (תתפלאו, אבל הילד ילמד לעשות שיעורים. לא מומלץ לאמץ גישה זאת בכיתות א-ב).
אופציה שניה: להודיע שיש בבית חוק לפיו טלוויזיה אפשרית רק אחרי סיום הכנת השיעורים (ולתת לילד להחליט לבד מתי הוא מכין שיעורים).
בדוגמת המחשב: או שהילד ישא בתוצאות אי הגעתו (הווה אומר: שיכין לעצמו אחר כך אוכל, או שיאכל לבד, או שיאכל אוכל קר או שלא
יאכל בכלל), או שיהיה חוק בבית לפיו משחקים/גולשים רק אחרי הארוחה.


****************************************************

הדרכת הורים שעוזרת להורים לשמור על כבודם
החלטתם כבר להעניש את הילד או להפעיל נגדו סנקציה הגיונית. הילד עלול לכעוס, לתקוף, אולי לבכות, להתחנן להבטיח הבטחות וכו''. ואז- איך אתם מגיבים?
האם לבכם נשבר ואתם מרחמים על הילד וחוזרים בכם? האם אתם מקלים את הסנקציה? כי אם כן, אתם רק מלמדים את הילד איך משיגים מכם הקלות ומעבר לזאת, הוא לומד שאין לכם מילה.
הורה שעומד על שלו, לא נכנע לסערות הילד, לא כועס על הילד בגלל הסערה אך גם לא מושפע ממנה, יביא לכך שהילד יכבד אותו. לא באותו רגע, אך כמה שעות אחרי: הילד ידע שיש לו הורה שאפשר לסמוך עליו, הורה שלא נבהל מכל בכי או צעקה.
זה לא אומר שהורה לא יכול לחזור בו אם ירצה. אם ההורה בוחר לחזור בו, כדאי שיעשה זאת לאחר מספר שעות, ביוזמתו, יסביר את עצמו- ולא יעשה זאת בתגובה לתגובת הילד.

*****************************************************


הדרכת הורים המתמודדים עם ילדים "פעלתנים".
אם יש לכם ילד "פעלתן", מאוד רצוי לספק לו הרבה פעילות וגירויים תנועתיים. הבינו שזה צורך שלו שיעזור לו לפרוק אנרגיות ולכן יקל גם עליכם. לכן, וודאו שיש לכם משחקים כמו טרמפולינה, כדור, אופניים וכדומה. מאוד רצוי להקצות חדר/אזור בטוח בבית ששם יוכל לעסוק בפעילות כזו בכל עת אך לא לפני שינה.
הכי חשוב, זה לא לצפות כל הזמן שהילד שלכם יירגע ולהתאכזב כשזה לא קורה, אלא לקבל את זה שיש לו טמפרמנט אחר. כדי שיכיר את עצמו יותר טוב, אפשר אף להציע לו לעשות דברים תוך כדי תזוזה (כמו לחשוב, כמו שיעורים, כמו לשבת כשאיבר בגוף זז וכו') או לקחת הפסקות לפעילות.

*****************************************************


טיפים מתוך הדרכת הורים שמטרתה יצירת תקשורות טובה יותר ושיתוף פעולה:

הדרכת הורים כיצד להשיב ולגייס את תשומת הלב של הילד.
יצא לכם לפנות בדברים לילד הצופה בטלוויזיה ולגלות אחרי חמישה משפטים שהוא בכלל לא הקשיב לכם? יש הורים שרואים בזה זלזול וחוסר כבוד מצד הילד. זה לא כך. אם כבר, ההורה הוא זה שלא מכבד את הילד. כי לו היה מכבד אותו, הוא היה מבין שלילדים קשה לחלק קשב, במיוחד אם הם שקועים בתוכנית טלוויזיה. אז מה לעשות:
1. קראו רק בשם הילד. רק אם הוא מסתכל עליכם (ולא חוזר מיד להביט בטלוויזיה), דברו (ומהר:).
2. אם אתם יכולים לחכות לסוף התוכנית, חכו ואז דברו (ומהר, לפני שתתחיל התוכנית הבאה:).
3. אם אתם לא יכולים לחכות, יש לכם שתי אפשרויות:
הראשונה, מומלצת יותר, לא כוללת צעקות: גשו לילד, שבו לידו כשעיניכם באותו גובה ואם הוא עדיין לא שם לב אליכם, געו בו קלות. לחליפין, חסמו את מסך הטלוויזיה בגופכם (לא מתאים לרזים) ו/או העבירו את הטלוויזיה למצב "שקט/MUTE" ואז דברו.
השניה: התחילו מיד בצרחות, כאילו כבר פניתם אליו חמש פעמים והוא לא שמע.


*********************************************

הדרכת הורים כיצד לוודא שהילד מקשיב לכם?

לפעמים הילד שותק או אומר כן, אבל בעצם לא הקשיב לכם.
כדי לוודא שהילד הקשיב, בקשו ממנו לחזור על מה שאמרתם או על מה שנדרש ממנו
.

*********************************************


הדרכת הורים כיצד להטיף לילד?
כשאתם נואמים/מדברים עם הילד, היו ממוקדים וקצרים.
משך הזמן המומלץ למונולוג: עד חצי דקה לכל שנת חיים של הילד.
את מה שתגידו מעבר לכך, רק אתם שומעים. שמעתם ?:)





*********************************************

הדרכת הורים כיצד להסביר לילד דברים בצורה אפקטיבית.
ילדים אוהבים אתגרים ובכלל זה, להתחמק מלעשות את מה שלא מתאים להם ולצאת מזה בשלום.
כדי להגדיל את הסיכוי לשיתוף פעולה, שימו לב לשפה:
במקום להתלונן, לדרוש או לתבוע, יכול להיות שעם הילד שלכם, כדאי פשוט... לבקש (!). רצוי גם לציין את הסיבה לבקשה. דוגמאות:
במקום לדרוש: "קח את הצלחת לכיור!", או "קח את הצלחת לכיור בבקשה!".
לבקש: "תוכל בבקשה לקחת את הצלחת לכיור? זה יעזור לי לסדר".
במקום להתלונן: "כמה פעמים אמרתי לך שכשגומרים לשחק מחזירים את המשחק למקום?!",
לבקש: "תוכלי בבקשה להחזיר את המשחק למקום? ככה יהיה קל יותר למצוא אותו בפעם הבאה שנרצה לשחק".
אני יודע: זה אומר שצריך להשתמש ביותר מילים... גם ככה אתם קצרים בזמן...
אבל גישה כזו תאפשר לבית שלכם להתנהל בשיתוף פעולה שנעשה מתוך כבוד הדדי.
אגב, מומלץ לנסות זאת גם עם מבוגרים ;-).

*********************************************

הדרכת הורים באיזו שפה לפנות לילד: אמרו ואל תשאלו.
אם הילד שלכם לא משתף פעולה עם בקשה שלכם, שימו לב לשפה: האם אתם שואלים או אומרים? אפשר שעם הילד שלכם, כדאי יותר לומר באופן ברור וממוקד מה מבוקש ולא לשאול. דוגמא:
ניסוח פחות מוצלח: "אתה יכול בבקשה להרים את הצעצוע/משחק/תיק בית הספר?" (משמע: יש לו ברירה ולגיטימציה לסרב).
ניסוח מומלץ: "הרם בבקשה את הצעצוע/משחק/תיק". יש סיכוי גבוה יותר שניסוח כזה ישיג שיתוף פעולה.

*********************************************

הדרכת הורים שעוזרת ליצירת שייכות: שימו לב לשפה: אמרו "אנחנו" ולא "אתה".
כשאתם רוצים שהילד ישתף פעולה, השתמשו במילים "אנחנו" או "אצלנו בבית"... להבדיל מ "עשה" או "אתה צריך...".
דוגמאות:
"אצלנו בבית אוכלים ביחד ליד השולחן".
"אצלנו בבית כל אחד תורם את חלקו ועוזר במשהו"
"אצלנו בבית מדברים. לא מרביצים".
ילדים נוטים לשתף פעולה כשמוצגת להם ציפייה שהיא נורמה משפחתית כללית, ונוטים יותר להתמרד כשהם מקבלים את התחושה שרק הם נדרשים להתנהגות מסוימת (כאילו נטפלים רק אליהם).

******************************************************

הדרכת הורים ששוקלים שוחד: שוחד אולי משיג שיתוף פעולה, אבל:

מי שמציע לילד שוחד או פרס כדי לעשות משהו, בעצם מלמד אותו שצריך להציע שוחד או פרס למי שאתה רוצה ממנו משהו.
תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מציעים לילד כסף על שטיפת האוטו, או על שמרטפות לאח הקטן, או כשאתם מציעים שוקולד אם יאכל יפה.
תנו לילד כסף או שוקולד באופן לא מותנה. אחרת, אתם מלמדים אותו שאם זה לא ישתלם לו, הוא לא יתחשב בבקשתכם.
(מילא אתם. מה תגיד אשתו?...)


*********************************************

הדרכת הורים העוסקת בחשיבות מתן התרעה.

הצבא מתחיל בגיל 18 ואתו באות ההנחתות.
עד אז, תנו לילד התראה מראש למה שמצופה ממנו. לדוגמא: מתי הוא מצופה להפסיק עם הטלוויזיה/מחשב, כמה זמן נשאר עד שצריך לצאת, כמה זמן יש לארוחת הערב וכו''.
כך, הילד יוכל להתרגל לרעיון ויהיה לו קל יותר לשתף פעולה.
(וזה שאתם בצבא קבע, זה לא תירוץ!).

*********************************************

הדרכת הורים כיצד להעביר אחריות: הציעו לילד שתי חלופות לבחירה.
כשאתם רוצים את שיתוף הפעולה של הילד והוא לא נענה, הציגו לו לבחור מבין שתי אפשרויות שמקובלות עליכם.
דוגמאות:
אתה רוצה לסדר את החדר עכשיו או אחרי הסרט?
מחר תרצה ללבוש חולצה עם שרוולים או גופיה?
גישה זו תאפשר הימנעות מכניסה למאבק כוחות עם הילד. היא תאפשר לילד להרגיש שהוא מחליט או שהוא שולט (נחוץ לילדים בגילאים יותר צעירים), או שמכבדים אותו (נחוץ לילדים בגילאים יותר בוגרים - נוער).
.
*********************************************
הדרכת הורים שעוזרת לילד לפתח אינטליגנציה רגשית.
דברו עם הילדים כבר מגיל מאוד צעיר על הרגשות שלהם. עזרו להם להבין מה הם מרגישים על ידי מתן תווית נכונה להרגשה.
דוגמאות:
אתה עצוב שלא קיבלת מה שרצית?
אתה שמח שנוסעים?
אתה מאוכזב מהמתנה?
אתה מתוסכל מכך שאתה צריך לבוא אתנו לאירוע? וכך הלאה.
התמדה בגישה כזו, תאפשר לילד שלכם- להרגיש מובן, ולכם- ליצור תקשורת ברובד עמוק יותר עם הילד,
במקום להסתפק בשתיקה או תשובות כמו "לא בא לי" ו- "לא רוצה".


********************************************
 
הדרכת הורים שעוזרת לילד לפתח אינטליגנציה רגשית(2).
כשהילדים גדלים, נסו יחד אתם לזהות את הרגשות שלהם על ידי הצעת אפשרויות:
האם אתה מרגיש עצוב? לבד? דחוי? כאילו אף אחד לא אוהב אותך, כאילו אתה לא מצליח לעשות שום דבר כראוי?....
במיוחד בגילאים בוגרים יותר, גישה כזו עדיפה על פני תגובה כמו "מה אתה עושה עניין מ... " או "אתה לא חושב שאתה מגזים?!".
מציאת התווית הרגשית המתאימה, תעזור לילד להבין את עצמו יותר טוב,
להיות יותר בשליטה רגשית על מה שקורה לו במקום להיות נשלט על ידי הרגשות
ותקדם תקשורת יותר אינטימית ביניכם.

*****************************************************

הדרכת הורים שעוזרת לילד לפתח אינטליגנציה רגשית (3).

ילדים לומדים מההורים.
שתפו את הילדים ברגשות שלכם, טובים או רעים.
חשוב שילדים ילמדו שגם מבוגרים חווים לפעמים חוסר בטחון, בדידות, כעס וכו''. זה יאפשר להם לקבל רגשות אלה כחלק מהחיים ולשתף אתכם כשהם יחוו אותם.
זה גם ייתן להם דוגמא טובה (אני מקווה) איך מתמודדים עם רגשות אלה.

*****************************************************

 
הדרכת הורים שמלמדת לקרוא בין המילים.
לפעמים הילד אומר "מטומטמת" או "טיפשה" או מוציא מפיו "פנינים" אחרות...
נורא קל להתפתות ולהתייחס רק למילים.
במקום לכעוס על הילד או לצעוק שכך לא מדברים,
התייחסו לסיבה שבגללה הילד משתמש בשפה כזו ועל ידי כך, עזרו לו להתחבר לרגשות שלו.
ברוח זו, אמרו לילד מה כן לומר, במקום מה לא לומר.
לדוגמא: "אני רואה שאתה כועס. אתה יכול לומר: אני כועס...."

*****************************************************
 
הדרכת הורים כיצד לא ליפול בפח שטומנים הילדים.
לפעמים כשאתם לא עומדים בציפיות הילדים, הם יאמרו לכם "אני לא אוהב אותך" או יודיעו את/ה לא אוהב/ת אותי".
ילדים גדולים יותר יחליפו את ה "לא אוהב" ב"שונא".
כשזה קורה, בדקו: האם אתם נפגעים? נדהמים? נעלבים? כועסים? מנסים לשכנע אותם שזה לא נכון?
אם כן, זה אומר שאמירת הילד מערערת אתכם, וזה אומר שיש לכם איזשהו חוסר ביטחון עצמי או באני ה"הורי" שלכם.
זה גם אומר שהילד שבכם, הגיב במקומכם.
אל תתנו לאמירה כזו להשפיע עליכם. הבינו שהיא נובעת מקושי רגעי של הילד ושהתגובה הילדותית שלו,
זקוקה דווקא לתגובה הבוגרת והבטוחה שלכם: הזכירו לילד פעם אחת (!) שאתם אוהבים אותו, אבל שזה לא אומר שאתם צריכים לאהוב כל מעשה או אמירה שלו, וזה גם לא אומר שהוא צריך לאהוב כל מעשה או אמירה שלכם.
 
******************************************************

 
הדרכת הורים כיצד להשיג מהילד שיתוף: כשהילד לא רוצה לספר מה קרה....
לילד קרה משהו. זה ברור. הוא עצוב או כועס או מתוסכל... כל הניסיונות שלכם לדובב אותו עולים בתוהו.
הורה ששואל את הילד יותר מפעם אחת (או פעמיים) מה קרה, בדרך כלל מלחיץ את הילד וסביר שהוא יגרום לילד להתבצר בעמדתו הלא משתפת. זאת משום שבהנחה שקרה לילד משהו שמחליש את הדימוי שלו, אזי עמידה איתנה של הילד בסירוב לשתף את ההורה המתחנן, נותנת לו עוצמה.
אז מה לעשות:
להציע חיבוק. לשאול פעם אחת מה קרה, ואם הילד מסרב לשתף, לומר שאתם מבינים שזה קשה לו עדיין לספר מה קרה, ושמאוד תשמחו לשמוע מה קרה ברגע שהוא ירגיש שהוא מוכן לשתף. אם הוא עדיין לא משתף, כעבור שעה-שעתיים, חזרו על השאלה (ושוב כעבור זמן דומה וזהו). בלי קשר, שתפו את הילד במה שקורה לכם (בכל מיני סיטואציות) כדי לתת לו דוגמא להתנהגות המצופה ממנו.

***************************************************************

הדרכת הורים כיצד לספק דוגמה אישית

אין מה לחשוב פעמיים: אם הייתם לא בסדר, אמרו לילדכם "אני מצטער" ובקשו סליחה.
ילדים יכבדו יותר הורה שיכול להודות בכך שטעה וגם יאמר שינסה להשתפר בעתיד,
מאשר הורה שמשלה את עצמו שהוא לא טועה.

אם אתם מצפים שילדכם יתנצל בעת הצורך, כדאי שתתנו לו דוגמא איך וכיצד עושים זאת.

***************************************************

הדרכת הורים במקרה שהילד מתוסכל ועצוב: ההורה יכול להדגים (על בשרו) שאפשר גם אחרת.
כשילד עושה בחירה (לא מודעת) להיות עצוב או מתוסכל ממשהו, לפעמים, ההורה יכול לספק דוגמא טובה לילד, שאפשר לבחור גם אחרת. מקרה מדגים:
יצאנו לטיול ביפו העתיקה. ברגע האחרון הילד גילה שהנינטנדו לא טעון. הוא מאוד התבאס, הזיל דמעה קטנה ואיבד את מצב הרוח. בנסיעה, הבנתי ששכחתי בבית את דפי המסלול שהכנתי.
כשחנינו, הודעתי לכולם: הדפים עם המסלול ותמונות האתרים שבהם רציתי לבקר נשארו בבית. הייתי יכול להתבאס מזה, או להיות עצוב מאוד, אבל אני מחליט לזרום. אנסה לזכור לאן רציתי להגיע ואם לא נגיע לכל המקומות, לא נורא.
כעבור כשלושים שניות, הילד הכריז שגם הוא מחליט לזרום ולא להיות עצוב יותר.

****************************************************

הדרכת הורים כיצד לעשות הפרדה בין בית ועבודה

לא קל לשים בצד את התסכולים של העבודה או הזוגיות ולהגיע לילד תמיד בחיוך,
אבל מאוד חשוב לא להוציא את התסכולים האלה על הילדים.
קחו אחריות על התסכול שלכם והיו מודעים למקור שלו. הזכירו לעצמכם כשהוא לא קשור לילד שלכם.
זה בהחלט לגיטימי לבוא אל הילד ולומר לדוגמא: אני עכשיו מאוד מתוסכל ממשהו שקרה לי בעבודה (או עייף...),
ועכשיו כל מה שאני רוצה זה כמה דקות של מנוחה להיות עם עצמי. תוכל לפרגן לי את זה?
אפילו, בקשו מהילד לפנק אתכם בכוס מים, או כוס קפה כך שירגיש מועיל.
מאוד מומלץ להגביל את זמן המנוחה (נאמר ל 30 ד'') ולומר את זה לילד, כדי שידע שהמצב בשליטה, ושאתם בשליטה.

זה גם יעזור לכם לא לתת למה שתסכל אתכם, להשתלט לכם על היום/החיים!

****************************************************

הדרכת הורים מה לעשות כשלא מאמינים

יש ילדים שאפשר לסמוך על כך שמה שהם אומרים שקרה, אכן קרה.
יש ילדים שמספרים את גרסתם היצירתית והדימיונית (בה הם יכולים מאוד להאמין) למה שקרה. שלב זה יכול להימשך גם עד גיל 8-9.
אם הסיפור ששמעתם מילדכם כולל תיאורים מקוממים של התנהגות אחרים, לפני שאתם מאשימים את האחרים, בדקו טוב, אם יש עוד אמת.

בכל מקרה, אל תאשימו את הילד באמירת שקר (במיוחד אם מדובר בילד עד גיל 6-7), כי מדובר בערבוב של דימיון ומציאות, וזה שלב התפתחותי חולף.

****************************************************

 
הדרכת הורים לדרוש אחריות
לפעמים ילדים שוברים דברים.
כשזה קורה לא בכוונה, הישארו רגועים, בקשו שיהיו יותר זהירים בפעם הבאה- ושחררו.
כשמתוך כעס או עצבנות, הילד פוגע בחפץ כלשהו ושובר אותו, גם אם הוא לא התכוון לשבור, הישארו רגועים, אמרו לו (בלי להטיף!!!), שחבל שבחר בדרך זו להוציא את עצביו, שאת החשבונית לתיקון/החלפה, תגישו לו- ושחררו. שברת? שילמת.
אחרי הכל, גם בשביל זה יש דמי כיס.
ולכל המתרצים למיניהם, אז לא: ממש לא משנה מה היתה הסיבה לעצבנות.

*****************************************************

הדרכת הורים כיצד לנהוג כשהילדים יוצאים משליטה

יצאתם לאיזשהו מקום כייפי, אבל - הילדים (שוב) רבים ויוצאים מכלל שליטה.
מה אתם עושים?
יש את אלה שמאיימים לחזור הביתה (בערך 20 פעם, ולא מקיימים).
יש את אלה שצועקים להפסיק (בערך 10 פעמים במרווחי זמן הולכים ופוחתים).
יש את אלה שמקטרים בפני החברים שזה פשוט בלתי נסבל...
ואני מציע:
קיראו לילדים, הושיבו אותם זה ליד זה, ואמרו להם שהם יוכלו לחזור לפעילות הרגילה רק אחרי ש:
1) הם יחשבו ביחד על דרך להימנע מריב
2) הם ישתפו אתכם בפתרון שמצאו
3) אתם תאשרו שהם עשו עבודת חשיבה טובה


*****************************************************

הדרכת הורים כיצד לנהוג כשהילד צועק שהוא מופלה לרעה.
ביקשתם מהילד לעשות משהו והוא משיב: "למה (דווקא) אני?!".
הילד מרגיש שהוא מופלה לרעה או מוטרד מזה שמא הוא מופלה לרעה.
יש הורים שייכנסו לויכוחים אם זה פייר או לא. בדר"כ, ניסיון להסביר מדוע אין פה אפליה, גם יגרור ויכוח ויחזק את תחושת האפליה של הילד.
יש הורים שיוותרו ויעשו בעצמם את מה שביקשו, ורק יחזקו אצל הילד את התחושה שהיה ניסיון לקפחו ושכדאי לו בעתיד גם לעמוד על המשמר.
מה שמומלץ זה לענות בפשטות: כי החלטתי שהכי מתאים לבקש את זה ממך ואודה לך אם תעשה את זה.
אחרי שהילד עשה את המבוקש, אמרו תודה, גם על זה שלא התווכח.

******************************************************

הדרכת הורים כיצד לנהוג כשהילד לא משתף פעולה
הרבה פעמים הורים אוכזבים מכך שהילד לא עושה משהו שמבקשים ממנו. בתגובה, ההורים מתרגזים, ו/או מסבירים שהם מצפים שבפעם הבאה, יעשה כך וכך.
במקום לחכות לפעם הבאה, נצלו גם את הפעם הזו כדי שילמד/שיעשה/יגיד.

לדוגמא: הילד אכל בסלון. הוא מזמן כבר לא שם אבל השאיר לכם מזכרת שאכל שם (כלי אוכל, פירורים וכו').
הרבה פעמים הורים ינקו אחריו, יעירו (שוב), אולי יכעסו ויבקשו שבפעם הבאה, יזכור לנקות אחריו...
מה שרצוי, זה לקרוא לילד לסלון ולבקש שעכשיו, ינקה/יפנה (אפילו לקרוא לו מחברים לשם כך). ככה הוא ילמד מהר יותר לנקות אחריו.
אל תסמכו על זה שהוא יבין אתכם ויזכור לפעם הבאה. ילדים לומדים יותר מהר דרך ביצוע.

******************************************************



טיפים מתוך הדרכת הורים הבוחנת את הקשר בין הורות וזוגיות:

הדרכת הורים כיצד לנהוג כשההורים לא מתואמים
מאיה מאמינה שצריך להיות לילד טקס שינה מוגדר ועקבי. יוסי מאמין שצריך "לזרום" ושהילד יכול להירדם כל פעם במקום ובשעה אחרת. כל אחד מההורים טוען שדרכו נכונה, שדרכו של השני פוגעת בילד (ובהם) ואף אחד לא מוכן לוותר על תפיסתו.

בין הורים, היו ויהיו חילוקי דעות בנושא הורות.
השאלה היא, האם אלה יהפכו לייצג את כל מה שלא בסדר בזוגיות שלהם, או שהם יישארו מה שהם: חילוקי דעות בין שני אנשים שונים.

בהרבה מקרים, אפשר ועדיף שכל אחד מההורים ינהג בדרך שלו ושהזוגיות תישמר, מאשר שכל אחד ינסה לשנות את עמדתו של השני.
הדרך לעשות זאת, היא לשאול "איך מסתדרים עם התוצאות של השונות הזו" ולא "האם צריך להסתדר עם השונות הזו".

בדוגמא לעיל, אפשר למשל להחליט שההורה ה"זורם", יהיה אחראי על שעת שנת הילד בלילה, רק אם הוא יהיה אחראי גם על התארגנות הילד בבוקר המחרת.
ילדים יכולים ללמוד מהר מאוד שעם אבא זה קורה בדרך אחת ועם אמא בדרך שניה. הם יכבדו את השונות הזו ויסתגלו אליה מהר.
מה אתכם?


***************************************************


 
הדרכת הורים המדגישה את הקשר בין היחסים בזוגיות בין ההורים לזוגיות בין ההורה והילד. 
הורה טוב הוא גם הורה אחראי.
הורה אחראי הוא זה שלא שוכח שיש לו בן/בת זוג ודואג לפרגן לו/לה מדי פעם, ובזאת גם נותן לילד מודל לחיקוי.
אין צורך לחכות ליום ההולדת או יום האהבה.
נצלו הזדמנויות שונות והפתיעו את בן/בת זוגכם בגילוי של אהבה.
עשו זאת בשבילו/ה, עשו זאת בשבילכם, ועשו זאת גם בשביל הילדים.
מה, אתם עוד פה?

***************************************************

 
 
 
 
שותפים ברשת: פוליגרף  מאמן אישי  ,אימון אישי  בצק סוכר  האזנה  מתנה 
לייבסיטי - בניית אתרים